ביקורו של הנשיא בוש במזרח התיכון הוא ביקור פרידה. בארצות הברית הוא נחשב כבר ל"ברווז צולע", וספק רב אם יצליח לגרום לשינוי כיוון מהותי בסכסוך הישראלי פלשתיני. הפלשתינים רואים בביקורו מבחן אמינות של מדיניות ארצות הברית כלפיהם, והזדמנות אחרונה לקדם הסדר קבע. ואילו בישראל רואים בביקור הזדמנות להשפיע על הנשיא לתקוף צבאית את אירן. לשני הצדדים צפויה אכזבה.
הביקור הקודם של הנשיא האמריקני בשטחים הפלשתינים, היה לפני עשר שנים, כשהנשיא ביל קלינטון הגיע לישראל, כדי לנסות ולקדם את המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים. קלינטון חנך ביחד עם יאסר ערפאת את שדה התעופה בעזה, הדליק נר בכנסיית המולד בבית לחם, והשתתף גם בטקס ביטול האמנה הפלשתינית, במועצה המרכזית של הרשות הפלשתינית שהתקיים בעזה. הייתה זו הצגה לתפארת, אולם, מאז אותו הביקור, היחסים בין שני העמים רק החריפו. המשא-ומתן על הסדר הקבע בוועידת קמפ דיויד נכשל ויאסר ערפאת פתח בספטמבר 2000 באינתיפאדת הדמים המכונה "אינתיפאדת אל-אקצה".
עכשיו, נשואות עיני הפלשתינים, ועיני הערבים במזרח התיכון אל ביקורו הראשון, כנשיא, של ג'ורג' בוש במזרח התיכון. ביקורו באזור נתפס בעיני הערבים כמבחן חשוב לאמינות האמריקנית. הערבים מאשימים את ארצות הברית מזה עשרות שנים, במדיניות חד-צדדית במזרח התיכון לטובתה של ישראל. הפלשתינים התעודדו קמעא בשנה האחרונה, בעקבות חזון בוש על הקמת מדינה פלשתינית עצמאית, ובעיקר בשל יוזמתו לכנס את ועידת אנאפוליס ששברה את הקיפאון, שנמשך שבע שנים, במשא-ומתן על הסדר הקבע בין שני הצדדים. הציפייה שלהם מהנשיא בוש היא, שהוא יפעל במלוא המרץ להפסקה מוחלטת של ההתנחלויות של ישראל בשטחים. הפלשתינים חשים שהם מאבדים זמן יקר בדרך להסדר מדיני. תהליך איבוד הזמן, החל מבחינתם לאחר רצח יצחק רבין, ונמשך עד עצם היום הזה. הם מצפים שהנשיא בוש יטפל במהלך ביקורו במזרח התיכון גם בבעיותיהם היומיומיות, המחסומים, הסגר, המצב הכלכלי הרעוע, האבטלה ועוד.
לפני עשר שנים יכול היה נשיא אמריקני לבקר באופן חופשי בגדה המערבית ורצועת עזה. היום, בגלל שלטון החמאס ברצועה, מוגבל ביקורו של הנשיא האמריקני רק לאזור יהודה ושומרון. מעניין היכן יוכל הנשיא האמריקני לבקר, בעוד עשר שנים.
תהליך אנאפוליס שיזם הנשיא בוש הוא עבור הפלשתינים "תהליך ההזדמנות האחרונה". הם נאחזים בביקורו של הנשיא האמריקני בשטחים כטובע הנאחז בקש בתוך המים הסוערים.
ומה חושבים שאר הערבים? הנשיא בוש נכשל בתקופת כהונתו, ביישום רעיון הדמוקרטיזציה במדינות ערב. הבחירות בעירק, עליית החמאס בבחירות בשטחים, התגברות האיסלאם הקיצוני במדינות ערב, התעצמות אירן וכשלון מלחמת לבנון השנייה, הרסו לחלוטין את תדמיתו של הנשיא בוש בעיני הערבים. במדינות ערב סבורים רוב התושבים, כי אין לערבים שום רווח מביקורו של בוש במזרח התיכון, מכיוון שהוא מוטה לחלוטין לטובתה של ישראל. מבחינת הערבים, הנשיא בוש מבקש במהלך ביקורו, לחפות על כישלונו המחפיר בעירק, ולמצוא כוחות נוספים, שיצטרפו לקואליציה שלו נגד אירן.
למה בכל זאת מצפים הערבים מהביקור? הם רואים בו הזדמנות אחרונה של בוש, לקדם את ההסדר בין ישראל לפלשתינים על בסיס יוזמת השלום הערבית. הציפייה שלהם היא מפוכחת. הנשיא בוש לא יצליח להשיג הסדר בין שני הצדדים, עד תום כהונתו, אך בהחלט יהיה זה הישג חשוב, אם יצליח לקדם את ההסדר, בזמן שנותר לו בבית הלבן. במהלך ביקורו במדינות המפרץ, ידון בוש עם מנהיגי המדינות האלה בסכנה האירנית. הוא ישמע מהם כי אינם מעוניינים בהתקפה צבאית אמריקנית, שכן התקפה כזו תסכן אותם. הם יעדכנו אותו, כי נפגשו באחרונה עם נשיא אירן אחמדינג'אד וכי יש הפשרה במתיחות באזור המפרץ, בעקבות פרסום דוח המודיעין האמריקני האחרון.
ובאשר לנורמליזציה עם ישראל, למנהיגי מדינות המפרץ היה די בהשתתפות בוועידת אנאפוליס, הם יאמרו לבוש כי הכדור הוא במגרש הישראלי, ועל ישראל לבוא לקראת הפלשתינים. מבחינתה של ישראל, ביקור בוש היווה הזדמנות פז לנסות ולשכנע את הנשיא, כי מסקנות דוח המודיעין האמריקני האחרון הן מוטעות, וכי עליו לצאת לפעולה צבאית נגד אירן. בוש גילה הבנה לעמדה הישראלית, אך גם בישראל יודעים, כי ידיו כבולות, וכי ראשי קהיליית המודיעין האמריקנית הצליחו לחשק את הנשיא בוש בדוח שפרסמו. התקפה צבאית אמריקנית על מתקני הגרעין של אירן, כבר לא תהיה בתקופתו של הנשיא בוש.
באשר לערוץ הפלשתיני, הנשיא בוש הבין כי ראש הממשלה אולמרט ושרת החוץ ליבני נחושים להגיע ל"הסכם מדף" עם הנשיא הפלשתיני, עבאס, על הסדר הקבע. הם רואים בהסכם כזה, מצע מדיני עתידי, שעל בסיסו יכולה מפקדת קדימה לנצח בבחירות. לעומתם שר הביטחון, ברק, מסוייג וסקפטי. הוא כבר היה ב"סרט" הזה עם מחמוד עבאס, לפני שבע שנים, בוועידה בקמפ דיויד.
שמונה ימים יבלה הנשיא בוש במזרח התיכון. הביקור שהתחיל בקול תרועה רמה, יסתיים בקרוב בקול ענות חלושה. עוד כמה ימים יתחילו הערבים לשאול את עצמם: נו, מה קרה? מה השתנה? התשובה ידועה, שום דבר לא השתנה בעקבות ביקורו של בוש, ושום דבר גם לא ישתנה. לסכסוך הישראלי ערבי, הנובע מהסכסוך הישראלי פלשתיני יש כללים משלו. שום ביקור של נשיא אמריקני לא יכול לשנות את כללי המשחק. הסיבה היא פשוטה, שני השחקנים הראשיים אינם בנויים ואינם בשלים לשינוי ול"ויתורים כואבים", כפי שאהב לנסח זאת ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. לכן, ביקורו של הנשיא בוש הוא בסך הכול ביקור פרידה.
בארצות הברית, כבר נמצא הנשיא בוש על מסלול של "ברווז צולע". האמריקנים נושאים עיניהם אל נשיא חדש, ואינם מתעניינים במיוחד במדיניותו של בוש במזרח התיכון. גם להם ברור כי קלושים הסיכויים שג'ורג' בוש יצליח לשנות משהו, עד סוף כהונתו, בסכסוך המזרח תיכוני. הנשיא בוש ידע זאת היטב, לפני שיצא למזרח התיכון, אבל בכל זאת היה שווה לו לנסות. זאת ועוד, במזרח התיכון יש דברים מעניינים נוספים לראות, מלבד הסכסוך הישראלי פלשתיני. דברים שבהחלט צריך להספיק ולהכיר, לפני שעוזבים את הבית הלבן.
