"באתי לחקירה עם הלך מחשבה ברור לחלוטין, שההחלטה של הגורמים שצריכים להחליט התקבלה כבר מזמן, והיא באה לידי ביטוי בסדרה של מהלכים". כך אומר (ה', 16.6.2011)
אהוד אולמרט על חקירתו במשטרה בפרשת ראשונטורס.
ב-11 ביולי 2008, שעות אחדות לפני חקירתו, פורסמו ידיעות לפיהן "האדמה תרעד" ו"באותו ערב אולמרט לא יהיה ראש הממשלה". אולמרט הוסיף: "זה מראש מכניס אותך למצב של התכנסות לתוך עצמך". לדבריו, גם באותם ימים הקדיש 99.9% מזמנו לתפקידו, "אני לא חושב שמישהו הבחין באותם ימים שיש משהו אחר", ועשה מאמצים על-אנושיים כדי לנתק את עצמו ולעסוק בתפקידו.
"יש מצבים שבהם אמרת מילה אחת לא נכונה, לא במקום, לא בזמן - התוצאה יכולה להיות מאוד משמעותית. לכן האנרגיה הנפשית הדרושה כדי להיות ממוקד [בחקירה - א.ל.], אי-אפשר בכלל לתאר אותה. אלו היו השבועות הקשים ביותר בחיי", הוסיף אולמרט. "כל זה קורה עוד לפני 11 ביולי בבוקר, ואז אתה פותח את העיתון ורואה את זה".
"התחושה שלי הייתה של קרב התגוננות אדיר"
לדברי אולמרט, אין כל ויכוח על חשיבותה של הביקורת הציבורית, אבל "פה זה מצב אחר ואתה מרגיש שיש פה איום. זו לא איזושהי אמירה סתמית, אלא אומרים לך: הבוקר ב-10 באים אליך הביתה כדי למשוך את חבל התלייה, להדק אותו על הצוואר ולסיים את העניין. לכן הלך המחשבה שלי הייתה של מישהו שנמצא בקרב התגוננות אדיר, נגד מי שבא לעשות את מה שאומרים לו עכשיו". הוא שב ואמר, כי מידע זה יצא מרשויות החקירה.
"אתה מבין שזה 'קרב לחיים ולמוות' במובן הציבורי והאישי. הייתי נסער מאוד. איך אפשר שלא? ופגוע. חשתי עלבון כאזרח המדינה, וגם עלבון כראש ממשלת המדינה הזאת. מישהו אמר לתקשורת; יכול להיות שאם הייתי הכתב, גם אני הייתי כותב. אבל אמר את זה מישהו שהוא חלק מהמערכת שאני מופקד עליה, שחייבת לפעול על-פי איזה שהם כללים, אמות מידה, יושרות".
הסניגורית נוית נגב שאלה כיצד השפיעה הרגשה זו על התנהלותו בחקירה, ואולמרט השיב שהוא התכנס לתוך עצמו. "לא להשאיר פתח אחד חשוף, דרכו יוכלו להכות אותך באופן שבו בצהריים תצטרך להירשם בלשכת התעסוקה", המשיך.
אולמרט הדגיש, כי מעולם לא עלה על דעתו שאין לחקור את החשדות נגדו. "במדינה הדמוקרטית הזאת אין אף אזרח שלא ניתן לחקור", אמר. לדבריו, הוא התרעם על "תופעות הלוואי שלא נולדו בחצר הפרטית שלי, אלא בחצר של אלה שהיו צריכים לעשות את ההפרדה".
"לא הגנתי עליה ולא היפלתי עליה"
נגב שאלה מה הייתה גישתו של אולמרט בחקירתו לגבי אחריותה של מתאמת הנסיעות, רייצ'ל רז-
ריסבי, לאירועים שהתגלו בחקירה. הוא השיב: "לא הגנתי עליה ולא היפלתי עליה. התייחסתי אליה ביושר המתחייב מן העובדה שהיה לי אמון מלא ביושר שלה, ובעובדה שאם היא עשתה מה שהיא עשתה - היא האמינה שזהו הדבר הנכון. לא עלה בדעתי לרגע אחד, ולא עולה בדעתי עכשיו, שהיא התכוונה לעשות משהו שיכול להוליך שולל או לרמות מישהו. אין ספק שקרו דברים שלא בדיוק הבנתי אותם ושבדיעבד אני לא יכול להסכים להם, אבל חס וחלילה לא משהו שלא היה מבוסס על תום לב גמור".
אולמרט העלה בחקירתו את ההנחה שרז-ריסבי ניצלה יתרה מגוף ציבורי אחד לנסיעה עבור גוף ציבורי אחר, והעיר שאינו רואה בכך בעיה. בעדותו הסביר אולמרט: "נקודת המוצא היא שלא ידעתי. כל מה שנאמר מכאן ואילך הוא ניסיון לפענח את מה שאנחנו עוסקים בו כמה שישה ימים. אם זה נוצל למטרה של נסיעה לגוף ציבורי - אני לא רואה בזה בעיה, כי זו אינה רמייה. זה לא בסדר, אבל לא הונאה ורמייה".
עוד אמר אולמרט בחקירתו, כי אם אכן נוצר עודף - ייתכן שהוא שימש למימון נסיעה של רעייתו. בעדותו הסביר: "היו מקרים בהם גוף ציבורי מימן את הנסיעה, גם של רעייתי, והעדפתי שהוא יממן זאת ולא הממשלה".
"כאב עמוק וצעק עמוק ומבוכה גדולה מאוד"
לדברי אולמרט, החוקרים ניסו להוציא ממנו משפט שיהיה סוג של התנערות או הטלת אחריות על אחרים. הוא לא אמר זאת, "משום שלא האמנתי שהיה רצון שכך ייעשה [יצירת העודפים - א.ל.]. לא רציתי אז ואני לא רוצה עכשיו לבוא ולומר שמישהו עשה משהו בכוונת מכוון".
בהמשך עדותו, שב אולמרט ותקף בחריפות את הפרסומים בעניינו, ואשר לדבריו יצאו מגורמי החקירה. לטענתו, ההדלפות הדגישו את החשדות לתרמית כלפי יד ושם, האגודה למען החייל ואקי"ם - כדי ליצור אמוציות ציבוריות שליליות נגדו. לדבריו, החוקרים חיפשו בכוח במה להאשים אותו, ובאותה צורה גם הוכנסו לכתב האישום "כל מיני סיפורי מעשיות שלא היו ולא נבראו".
"שלוש שנים אני מחכה לומר את הדברים האלה וזה בוער בליבי", אמר אולמרט כאשר השופט
יעקב צבן העיר שכבר אמר דברים אלו. צבן שב ואמר, כי אין צורך לחזור על הדברים.
