"מערכות לא צריכות מניע. יש דנ"א בתוך המערכת, רע בהגדרה. כל מערכת - ואני מדגיש שלא מדובר רק בפרקליטות - היא דורסנית. לכן, אני חושב שאחד הדברים שחסרים בדמוקרטיה שלנו הוא החשד הבריא שאזרח צריך לפתח כלפי מערכות הכוח. אצלנו יש מצב מוזר: הרשות תמיד בחזקת כשרות והפרט תמיד חשוד. בדמוקרטיה נורמלית זה להפך: הרשות תמיד חשודה והפרט תמיד בחזקת חפות".
כך אומר (יום ו', 4.11.11) עו"ד
יעקב וינרוט לידיעות אחרונות בעקבות זיכויו השבוע. וינרוט מסרב למתוח ביקורת אישית על גורמים בפרקליטות, ועל פרקליט המדינה,
משה לדור, הוא אומר: "לא הייתי רוצה לומר לו שום דבר. אני מקווה שהוא יכול לומר דברים לעצמו". על התובעת, שרון כהנא, אומר וינרוט שאין לו יריבות אישית איתה ושאין לו כוונה לבזבז אנרגיה שלילית על איש. "אני מניח שהשלב הביקורתי שלי יגיע, ואני חושב שגם אכתוב על זה, ולא רק על המשפט שלי", הוא מוסיף.
לדברי וינרוט, הנזק הכבד ביותר שנגרם לו בפרשה היה פטירתו של אביו בשנה שעברה, כך שלא זכה לראות את זיכויו. הוא מדגיש, כי השופט גלעד נויטל לא אמר בשום מקום בפסק הדין שמדובר בזיכוי מחמת הספק, למרות שהוא יודע לעשות זאת. "אם יש דבר שאני לא פוחד ממנו, זה הערעור שלהם", אומר וינרוט על האפשרות שהמדינה תערער על זיכויו.
"ויטה - אחד הישרים במערכת"
עוד אומר וינרוט, כי במהלך המשפט איבד חלק מתמימותו. "חשבתי שכשאתה עומד לצידו של אדם, כשאתה פועל בצורה ישרה, כשאתה עושה את הדברים בלי אבק של מחשבה זרה - שלא לדבר על אבק של מחשבה פלילית - לא יקרה לך כלום. והנה זה קרה. הדבר הזה משנה את גזע ההוויה של אדם... אתה חייב לעמוד על המשמר, במידה מסוימת להיות אפילו פרנואיד... הפכתי להיות אדם טוב פחות ורע יותר".
על
שוקי ויטה, שהורשע במירמה והפרת אמונים, אומר וינרוט: "כולם ידעו שוויטה היה הגובה מספר אחד ושהוא אחד האנשים הכי ישרים במערכת. הוא איש עם ראש גדול, שלקח על עצמו החלטות קשות ונכנס למקומות שאף אחד לא העז להיכנס אליהם. הוא היה היחיד שמיסה את זאב רוזנשטיין כאשר אף פקיד שומה לא היה מוכן להתקרב לתיק".
דוברוביצקי שאלה את וינרוט על ריבוי עורכי הדין - 11 במספר - שנכללו בצוות ההגנה, בעוד הפרקליטות יוצגה בידי שלושה בלבד. וינרוט הסביר, כי הייתה זו התגייסות של קולגות, והצוות המורחב גם איפשר לנהל את המשפט במהירות, בלא תלות ביומנו של עורך דין מסוים. עוד ציין, כי לצד התביעה עמד כל מערך המשטרה והפרקליטות, וכי הוא מוכן בכל משפט לעמוד לבדו מול סוללת סניגורים - בתנאי שאותו מערך יעמוד לצידו. בתשובה לשאלה האם מי שאין לו משאבים בדומה לשלו היה מזוכה, אמר וינרוט: "אם את שואלת באופן כללי אם יש שוויון במשפט - התשובה היא שלילית, לדאבוני. אני לא מקנא באדם שאין ידו משגת לעמוד מול המערכת".
"חדרו לקודש הקדשים של הפרטיות שלי"
לדברי וינרוט, מנהגו לגבות שכר טירחה בהתאם ליכולתו של הלקוח, לעתים לא לגבות כלל, היה ידוע היטב, כולל לפרקליטות. "מי שקרא את פסק הדין יכול רק לתמוה מה רצו ממני בפרשה הזו. גם אני לא תפסתי מה רוצים ממני. היה נראה לי שנקלעתי לאיזשהו עולם דמיוני, לא אמיתי. אם הייתי רואה את הכסף כמטרה היחידה שלי, המקום האחרון שהייתי הולך אליו זה עריכת דין". עוד אמר, כי הכורח לחשוף את שמות לקוחותיו והשכר שקיבל מהם, היה פלישה לקודש הקדשים של פרטיותו: "הרגשתי שמפשיטים אותי בכוח מכל המחלצות שלי וחודרים בתוכי פנימה חדירת עומק, כאשר כל עיתון בוחר לעצמו את הצימוק שלו".
וינרוט סיפר עוד לידיעות אחרונות, כי לא הצליח לישון בלילה שלפני הכרעת הדין. "הייתי משוכנע בזיכוי שלי כל הזמן, אבל מי כמוני יודע מה זה משפט ומי כמוני יודע שהמרחק בין משפט לאמת הוא מרחק גדול מאוד. לכן, לא לפחד זו איוולת. גם כשאדם בטוח בצדקתו, הוא מת מאה אלף מיתות משונות בכל דקה. באותו לילה - ולא רק באותו לילה - נדדה שנתי. שיוויתי לנגד עיני את הבזקי המצלמות, את הכתבים, את המחזה הידוע".