272 מהמשקיעים מהם גנב איש העסקים גרגורי לרנר כספים במסגרת ניהול חברת הגז שהייתה בבעלותו, ברובם עולים לשעבר מבריה"מ, הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז תביעת נזיקין על סכום של 20.4 מיליון שקל נגד הרשות לניירות ערך ומשטרת ישראל.

בכתב התביעה שהוגש על-ידי עו"ד דורון בקרמן ממשרדו של עו"ד יורם שפטל טוענים התובעים, כי שתי הרשויות כשלו בתפקידן כדי למנוע מלרנר לממש את מזימתו להונות את המשקיעים בחברתו. לרנר, יש לציין, הורשע אשתקד בגניבת 62 מיליון שקל מאלפי משקיעים, ונשלח ל-10 שנות מאסר.

התובעים טוענים כי בפנותה של החברה של לרנר לציבור - בערוצי פרסום ותקשורת שונים- בהצעה "להשקיע בפעילותה העסקית", באמצעות רכישת מניות או כנגד סרטיפיקטים, תוך התחייבות לתשואה מובטחת וגבוהה, הייתה החברה בגדר "מציע" ופנייתה האמורה הייתה בגדר "הצעה לציבור" לרכוש ניירות ערך, כהגדרתם של אלה בחוק ניירות ערך. כך גם כאשר שינתה החברה, לכאורה, את נוסח פניותיה לציבור והציעה לו "להשקיע בפעילותה העסקית", כחלופה "מועדפת" להשקעה של חסכונותיו.

בכתב התביעה נטען כי פניות של החברה לציבור נעשו שלא בהתאם להוראותיו הרלוונטיות של חוק ניירות ערך, בזמן שאלה נמצאו בתחום הרגולציה של הרשות לניירות ערך, ועל כן היא התרשלה.

דין ודברים סדיר ונינוח מול הרשות

טענה זו נתמכת בכך שהרשות לניירות ערך פנתה אל החברה של לרנר, הן לאחר שעלתה על פרסומיה הראשונים והן בעקבות פרסומים מאוחרים יותר שלה, שנוסחם השתנה, בעקבות פנייתה הראשונה של הרשות אליה, בכך שהצעתה "לרכוש מניות" שונתה להצעה "להשקיע בפעילותה העסקית" של החברה כ"חלופה בטוחה להשקעה של חסכונותיכם". לפי כתב התביעה, בעשותה כן, "הרשות העידה על עצמה בזמן אמת, כי היא רואה את הפעילות נשוא כל הצעותיה של החברה לציבור, כנתונה לפיקוחה".

כתב התביעה אף מזכיר ישיבה שהתקיימה ביולי 2007 בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, בו הודתה הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך, עו"ד פנינה גיא, כי היה לרשות שיתוף פעולה עם משטרת ישראל ועם יחב"ל, "משום שלכאורה היו כאן לא רק הפרות של חוק ניירות ערך אלא היה נראה לנו לאור הנתונים ששמעתם שיש כאן עבירות מרמה אולי, לאור העבר של לרנר, ולכן היינו בשיתוף פעולה לא רק עם משטרת ישראל, אלא עם היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות".

תשואה בלתי הגיונית

התובעים טוענים, בין השאר, כי הרשות ידעה או הייתה חייבת לדעת שהצעת ההשקעה של לרנר, כפי שפורסמה, תוך הבטחת תשואה בשיעור של 24-29% בשנה, בניגוד מפורש לתקנון הרשות, כללי התשקיף והפרת הוראות חוק ניירות ערך - מבצעת החברה פרשת הונאה ומרמה עבריינית המבוססת על הטעייה, תרמית ומצגי כזב וגזל והינה "בלתי סבירה בעליל".

עוד נטען, כי הרשות נמנעה מלפעול ולוודא שהחברה מבטלת את הליכי הפרסום, נמנעה לפנות למשטרה כדי להניע אותה לפעול נגד לרנר או החברה בבעלותו, נמנעה מלזמן, עצמאית, את לרנר לחקירה ובאופן כללי העדיפה לנהל עמו "התכתבות סרק, נינוחה ובלתי יעילה".

המשטרה לא פעלה

טענות כתב התביעה נגד המשטרה הן כי היא נמנעה מלעצור את לרנר מיד לאחר שנחשפה מעורבותו בחקירתה של פרשת ההונאה והמרמה הראשונה בה היה מעורב בשנים 2004-2003, זמן קצר לאחר שחרורו על תנאי ממאסר. לדברי התובעים, היה על המשטרה להגיש כבר אז נגדו, מיידית, כתב אישום ובמקביל לבקש לעצרו עד תום ההליכים או לכל הפחות, לפעול להחזרתו למאסר, בשל הפרתם של תנאי שחרורו.

עוד נאמר בכתב התביעה כי "המשטרה נמנעה מלהסיק נוכח פרסומיה של החברה - ולרנר במרכזם - במסגרת תוכנית ההונאה והמרמה השניה (פרשת רוסנפטגזאינווסט - ע.ו), מיד כשנחשפה להם, את המסקנה המתחייבת מהם שלרנר הינו נוכל סדרתי אחוז בולמוס עברייני, בבחינת שור מועד ומלמהר ולעצור אותו".

התובעים מסכמים וטוענים כי הנתבעות כשלו כשלון חרוץ בתפקידן למנוע ולסכל מעשי מרמה והונאה מהסוג לו הם נפלו קורבן, חרף כל סימני ההתרעה שהיו צריכים להניע אותן לפעול ולהפעיל סמכויותיהן. "מדובר במקרה מובהק שבו הנתבעות - כגופי פיקוח אכיפה ומניעה - 'נרדמו בשמירה'", נטען.

התובעים מוסיפים כי כישלונן של הנתבעות ומחדליהן בולטים ביתר שאת, נוכח ידיעתן ומודעותן לעברו הפלילי של לרנר, לרבות ובמיוחד בתחומי המרמה וההונאה וחמור מכך, להווה העברייני שלו כפי שנחשף בחקירתה של פרשת ההונאה והמרמה הראשונה בה היה מעורב, ובשל התעלמותן מהם.