גירסתו של עד המדינה בפרשת הולילנד, ש"ד, היא סיפורי מעשיות. האיש קיבל תשלום חוקי תמורת עבודתו בקידום הפרויקט ותו לא. כך טוען (יום ב', 25.6.12) יו"ר ומנכ"ל פולאר לשעבר, אביגדור קלנר, בתשובתו המפורטת לכתב האישום בפרשה. פולאר הייתה שותפה בפרויקט הולילנד ובעלת חוות הזרע. קלנר כופר בכל ההאשמות המיוחסות לו.

על ש"ד אומר קלנר, כי הכיר אותו כאשר הלה מנכ"ל אזורים וכי הוא גויס לפרויקט הולילנד לאור יכולותיו ונסיונו. ש"ד קיבל תמורה על עבודתו בפרויקט, ומעת לעת קיבל גם "מקדמות והלוואות בתואנות של מצוקות בריאותיות וכלכליות על חשבון הכנסות עתידיות שלהן היה זכאי (כפי שאף ביקש וקיבל לא אחת מאת המאשימה במסגרת הסכם עד המדינה שנחתם עימו, ולעיתים מחוץ להסדר)".

טענה מרכזית של קלנר היא, שלא היה מעורב בפרטי התכנון והאישור של הפרויקטים השונים. הוא מזכיר, כי פולאר השקעות הייתה חברה ציבורית גדולה שכללה עשרות חברות בתחומי התעשיה, הטכנולוגיה, התקשורת והנדל"ן, ברבות מהן הוא עצמו שימש כיו"ר או כדירקטור. לדברי קלנר, הוא "חילק את זמנו הניהולי בין עשרות החברות, לרבות פרויקטי נדל"ן רבים נוספים שנוהלו בחברת-הבת פולאר נדל"ן", ובנוסף לכך היה פעיל בצורה שוטפת בתאגידים ומלכ"רים.

"בנסיבות אלה, גם לו רצה בכך, למר קלנר לא הייתה שום יכולת מעשית לרדת לעומקם של כל מהלכי התכנון בכל אחת מהחברות, הבת [פולאר נדל"ן] והנכדה [קלד"ש בנייה], והוא אכן לא עסק בכך בפועל, אלא באופן כללי ביותר וככל שמנהליו הביאו נושאים מסוימים לידיעתו מעת לעת", אומרים עוה"ד איתן מעוז וקרן קורן.


לא נתתי דבר לש"ד


עוד טוען קלנר, כי בעוד קבוצת פולאר נכנסה לשותפות בפרויקט הולילנד בשנת 1999, השוחד המיוחס לה הוא מהמחצית השנייה של 2003. עוד הוא מצביע על כך, כי לגירסתו של ש"ד עצמו - הוא החל לעסוק רק במחצית השנייה של שנת 2004 בתוכנית הבנייה המתוקנת (החמישית) של הפרויקט, שהוגשה כבר במאי 2003.

"מר קלנר לא נתן דבר לש"ד", נאמר בתגובתו. "ככל שידוע למר קלנר, הכספים ששולמו לש"ד על-ידי החברות הרלוונטיות, שולמו כדין עבור עבודה שביצע. מר קלנר יטען, כי אין לתת שום אמון בנתונים שהעביר ש"ד לחוקרי המשטרה בחקירותיו. נתונים אלה, הם נתונים מעובדים, חלקם מזויפים ואינם נותנים שום תמונת עולם נאמנה לגבי הסכומים שש"ד קיבל ו/או העביר לטענתו במהלך התקופה בה טיפל בענייני הולילנד מטעם הולילנד פארק". קלנר מעיר, כי יהושע פולק, שהיה סגן ראש עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית, ואשר על-פי כתב האישום קיבל גם הוא שוחד באמצעות ש"ד, כלל לא הועמד לדין.

בנוגע לפרק העוסק בחברת הזרע אומר קלנר בין היתר, כי עמדתם העקבית של גופי התכנון בנוגע לחוות שלם (ליד חיריה) הייתה שיש לאפשר בנייה במקום. "עמדתו העקבית והמסורתית של המינהל הייתה כי יש לממן את הקמת פארק איילון ורכישת הזכויות במקרקעין שלו על-ידי השבחה נדל"נית. זו גם הייתה עמדתם הברורה של אנשי אגף התקציבים באוצר", ולאור זאת רכשה פולאר את הזרע. עוד מעיר קלנר, כי בעוד נטען שהוא ניסה לשחד את מנכ"ל המינהל דאז, יעקב אפרתי, בנוגע לחוות שלם - אפרתי לא הועמד לדין על כך.


אם היה שוחד - התוצאות היו אחרות


קלנר מוסיף: "בקשת הזרע לקדם את הבנייה בשולי הפארק בסופו של יום לא אושרה וכל תוכניותיה ירדו לטמיון. בעקבות זאת נפתחו הליכים משפטיים בין הזרע למינהל. יש להניח כי לו אכן היה משולם שוחד לשר התמ"ת [אהוד אולמרט] ולמנהל המינהל - בהתאם לסיפורי המעשייה של ש"ד - התוצאות היו אחרות לחלוטין".

בנוגע לשינוי הייעוד של חוות מבחור אומר קלנר, כי ההחלטה להאריך את החכרת החווה לחברת הזרע התקבלה בידי עו"ד רחל זכאי-נוימן, שהייתה היועצת המשפטית של המינהל. ההחלטה התקבלה לאחר שזכאי-נוימן "התייעצה עם הגורמים הבכירים במינהל, ולאחר שהתרשמה מצדקת עמדתה המשפטית של הזרע ומכך שהארכת החכירה מתיישבת עם האינטרסים של המינהל". לדבריו, תמוה מאוד שהיא "אפילו לא נחקרה במשטרה על מעורבותה בקבלת ההחלטה בעניין חוות מבחור - או בכלל".