"אולי שמעון, נוכל שוב ללכת יחד, כשלפנינו מטרה משותפת אחת. ביצורה וחיזוקה של מדינת ישראל, החיה בביטחון ובשלום. שמעון ידידי. אני מאחל לך שנים רבות של פעילות פוריה. הישגיך גדולים, ואתה יכול להיות גאה בהם בלב שלם. אנא, תן לנו לחלוק איתך את הצלחתך". כך, במילים אלה, סיים ראש הממשלה אריאל שרון את ברכתו לראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, בחגיגות לכבוד פרס בהיכל התרבות.

פרס, שנשא נאום נרגש ובירך את אורחיו, השיב לשרון: "אפשר לחדש את התקווה לשלום. אריק, אני רוצה להגיד לך שזה יותר קרוב ממה שאתה חושב, ויותר קרוב ממה שאני מאמין. אפשר לעשות את זה".

שרון מציע בזאת, למעשה, לפרס, להצטרף לממשלה. זו הפצצה הגדולה של הערב, אותה זרק שרון בהיכל בית התרבות. שרון, המאוכזב מהשותפות עם תנועת שינוי, "מחזר" עכשיו אחרי מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס.

שרון הרעיף מילים חמות על פרס. הוא דיבר על עברם המשותף, על חברותו עם האיש, ועל חזונו של פרס. הנה חלק מהדברים (ציטוט):

הכרתי את שמעון לפני 50 שנה. בן-גוריון הציג אותי בפניו. הייתי אז מפקד הצנחנים, והיה לי קשר מיוחד עם בן-גוריון, ישבתי בלשכתו הצנועה בתל אביב, ושמעון אז נכנס. יכולתי ללמוד על פועלו, ולעיתים על אכזבותיו, על יוזמתו שלעולם אינה פוסקת.

במשך שנים כל עוד שירתתי בצה"ל, שררה ביננו ידידות. כך גם כשהפכנו ליריבים פוליטיים, ולעיתים ליריבים קשים, נמשכו ועדיין נמשכות הפגישות ביננו. אני אוהב לבוא לביתם של סוניה ושמעון. כלפי סוניה אני חש הערכה רבה וידידות עמוקה.

שמעון הוא איש הרואה רחוק. כשאנחנו עוד הסתערנו ולחמנו נגד האוייב, שמעון עסק בכינון בריתות בינלאומיות. כמו הברית עם צרפת ובריטניה ערב מלחמת סיני, היתה אז ברית אמיתית עם צרפת, לא כמו ברית אחרת כיום [רמז עבה לברית בין צרפת לרשות הפלשתינית, י.י.]. זה היה ערב מלחמת סיני. הוא עסק בנשק מודרני, הקמת הכור הגרעיני בדימונה. כשר ביטחון היה כוח מניע בפשיטה לאנטבה. ועוד ועוד ועוד. כל דבר בשתי מילים. אבל כל מפעל במפעלים האלה חייב עיסוק של שנים ומאמץ אין קץ.

שמעון עסק שנים רבות במאמץ לקדם את השלום. במגעיו להשגת הסכם שלום עם ירדן, ואחר-כך הסכם אוסלו, שיש שרבים רואים בו הישג גדול, ורבים – ואני ביניהם, רואים בו כישלון.

שמעון פרס אוהב לדבר על העתיד. אנשים רבים אוהבים לדבר על העתיד ומסתכנים. שמעון הוא בין האנשים שאוהבים לעשות את העתיד.

שמעון, האיש שלא נואש. עוד דרך ארוכה צפויה לך בהנהגת המדינה.

פרס מודה ומתרגש

פרס הודה לאורחים הרבים שבאו לכבדו. ראשית הודה לנשים הנפלאות, כדבריו, שאירגנו את הערב הנפלא, ובראשן לאפרת דובדבני. "נפלתי קורבן להפתעה נעימה". פרס הודה לנשיא המדינה משה קצב, "על דברים כל כך יפים ומרגשים"; הודה לאריאל שרון, "ידידי משכבר הימים", ושיבח את שרון על "אהבתו וחוכמתו לביצור הידידות". אריק, אמר פרס, "אם אנחנו לא נעשה שלום, בסוף נצטרף להתחפש ליצאפן".

פרס הודה בהתרגשות גלויה, כשהוא נחנק מהתרגשות, במיוחד "לאיש המקסים ואהוד כל העולם, ביל קלינטון". הוא הודה "לקבוצה גדולה של מנהיגי עולם, שעשו היסטוריה. כל אחד במאבק, בנחישות ובכישרון, שינו את כל חיינו. אני כל כך גאה שהם באו להגיד למדינת ישראל: אל תתייאשו מהשלום. אני התירוץ, לא הסיבה. אני מודה לכם מקרב לב".

פרס ציין בדבריו כי הוא הושפע משני אנשים גדולים, שביקשו לעשות הסטוריה: פעם אחת מדוד בן-גוריון, שהיה מזהיר בבדידותו; "פעם שנייה, כשחמישים מטר ממני, נרצח חברי ורעי לדרך יצחק רבין. קל להגיד שצריך לעשות הסטוריה. קשה לעשות הסטוריה".

פרס התייחס להצעת שרון להצטרף אליו לממשלה. "אפשר לחדש את התקווה לשלום", אמר. "אריק, אני רוצה להגיד לך שזה יותר קרוב ממה שאתה חושב, ויותר קרוב ממה שאני מאמין. אפשר לעשות את זה".

"אני רוצה להודות למשפחתי. לרעייתי סוניה, שהיא אישה מיוחדת במינה. אני רוצה להודות להמון ידידים, חברים, מכירים, מורים, שכל כך הרבה תרמו בנדיבות כמעט לא מובנת, ושלהם אני חייב את כל אשר יש לי. הם גם סלחו לי על כל עוונותי, ואני יודע שהם רבים מנשוא. אבל, מותר לחטוא בכיוון הנכון, כדי להשיג דברים גדולים.

אני רוצה להגיד כאן, לכל הקהל הגדול, אין להתייאש. המדינה הזו חיפשה פסגות, נעצרה על-פי תהום, היא יכולה לעלות מעלה מעלה. זה בהישג ידנו. אני בטוח שכל אחד מאיתנו מתפלל, שכל יום הולדת שלהם (של 80 הילדים שהועלו לבמה, י.י.), יהיה יום של שלום, יום של תקווה גדולה.

פרס ציין את החשיבות לפעול למען ההסטוריה, למען הכלל: "אשר לנו: דבר אחד – כל אדם גדול כגודל המשימה שהוא משרת; הוא קטן – כשהוא משרת את עצמו. והדבר השני, שאני רוצה להגיד מכל הלב: סוד אחד: זה אני יכול למכור במכירה פומבית, בכל אחד מאיתנו צפונים כוחות גדולים. "אל תתייאשו לפני המועד. תמיד תסתכלו קדימה באמונה ולצדדים לאהבה".

תודה מקרב לב.

מחיאות כפיים לקלינטון

מחיאות כפיים סוערות, ממושכות. לחיצות ידיים. חום ואהבה - זה מה שהרעיפו מאות החוגגים לכבוד שמעון פרס, על ביל קלינטון, הנשיא לשעבר של ארה"ב, עם כניסתו להיכל התרבות.

הטקס הראשון לכבוד שמעון פרס החל בבית הנשיא אחר-הצהריים (ראו בהמשך). מייד לאחר הטקס בבית הנשיא בירושלים, ירדו האורחים לתל אביב בשיירה גדולה. ראש הממשלה אריאל שרון הגיע למקום לכבד את פרס.

קלינטון הגיע להיכל התרבות מעט אחרי 19:30, זמן קצר לאחר שנחת בישראל - היישר מאיחוד האמירויות הערביות בהן ביקר. עם היכנסו הוא בירך את פרס, ואמר כי פרס הוא "בן ה-80 הצעיר ביותר שאני מכיר". קלינטון נאם ושיבח בפני האורחים, במילים חמות, את פרס. הנה מקצת מדבריו (ציטוט):

אני מרגיש בבית. זהו מקום נפלא, שעזרת להקים. אני מודה לך על חזונך למזרח תיכון חדש.

בדרך כלל, שחוגגים יום הולדת שמונים לאדם, אנחנו נוהגים לטפוח על שכמו של אדם, ולברך אותו. הנה, אתה מנהיג האופוזיציה. יושב לצידו של ראש הממשלה. אתה ממקד את תשומת ליבה של ישראל לעתיד. עבורך הברכה המסורתית היהודית "עד 120", נראית לא כל כל נכונה. במיוחד לאדם שנראה שמחצית מחייו לפניו.

לפני שפרשתי מהפוליטיקה, תומכי ומתנגדי בארה"ב גינו אותי, על פעילותי בפוליטיקה. אני משאיר לך את התואר שהדביקו לי: "הנער החוזר לפוליטיקה".

בין שנינו היו יכולים להעלות רעיונות יותר ממה שאפשר להעלות על הדעת. ישראל עשתה שלום עם ירדן בהשראתו של פרס. כשיזמת את רעיון המזרח התיכון החדש, רעיון האינטגריה האזורי נראה מוקדם מדי. ולרבים נראה שהם צודקים, לנוכח הקונפלינקט באזור. אבל רק לפני חודשיים היתה ועידה אזורית – 2000 אנשי עסקים ובכירים היו שם, כאילו שזה הדבר הנורמלי בעולם.

איך שהוא, תמיד הצלחת לקשור בין האידיאלים שלך. אתה האדם העיקש ביותר שאני מכיר. אתה מקיש על כל דלת אפשרית. ואם היא סגורה, אתה פורץ מבעד לחלון. חזון, כוח רצון ויכולת ביצוע יכולים לשנות את העולם. כאשר הילדים שלכם הופכים למטרות, קשה לחשוב על המחר. יש לדבוק בחזון לשלום.

אתה אור לעמך, בתקופה שכל כך קל להתייאש. רק כמה ק"מ מכאן, יש כאן פלשתינים שלא תומכים בטרור, ואין להם שליטה על הכאוס ועל החיים שלהם. הדבר הגדול שאתם צריכים להבין, הוא שהפלשתינים והישראלים לא יכולים להתחמק זה מזה. כל נשיא אמריקני יילך אתכם על-מנת שלא תעלמו. גם אם לא אחיה עוד יום נוסף, אני אהיה אסיר תודה לחיים המבורכים ועל כך שפגשתי אותך.

3,000 אורחים

לחגיגה הענקית - כ-3,000 מוזמנים, הגיעו מאות אישי ציבור בכירים מהארץ ומהעולם. נשיאים בהווה ונשיאים לשעבר, שגרירים, אנשי עסקים, פוליטיקאים בכירים בישראל ומהעולם, זמרים, אמנים ואישים מכל גווני הקשת הפוליטית והחברתית בישראל, בהם:

הרב ישראל (מאיר) לאו, לב לבייב, שגריר ארה"ב בישראל דן קרצר, ראשי מערכת הביטחון הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק יחד עם רעייתו טלי, השר אהוד אולמרט, ח"כ בנימין בן-אליעזר, ח"כ סאלח טריף, ח"כ דני יתום, האמנים דודו טופז, ניסים גרמה, יפה ירקוני. מנהל זק"א, יהודה משי-זהב, שמעון שבס, שולמית אלוני, דניס רוס, הנשיא לשעבר עזר ויצמן, אריה שומר, דן תיכון, נשיא חוף השנהב ורעייתו, הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון, סגן הרמטכ"ל גבי אשכנזי, פנינה רוזנבלום, ח"כ דליה רבין-פילוסוף, עו"ד משה שחל, הנשיא לשעבר יצחק נבון, נציגים קוריאנים וסינים וגם כמה נציגים פלשתינים.

הטקס בבית הנשיא

נשיא ברית-המועצות לשעבר, מיכאל גורבצ'וב, מטיל על יאסר ערפאת את האחריות למצב המדיני-ביטחוני בין ישראל לרשות הפלשתינית.

בטקס שנערך אחר-הצהריים בבית הנשיא (יום א', 21.9.03), לכבוד יום הולדתו של ראש הממשלה לשעבר שמעון פרס, אמר גורבצ'וב, כי "ערפאת אחראי להרבה מהמתרחש היום, אך איני מצדיק את גירושו".

בטקס השתתפו נשיאים, דיפלומטים ואישי ציבור בכירים, בהם: נשיא גרמניה יוהנס ראו, נשיא סלובקיה רודולף שוסטר, נשיא דרום אפריקה לשעבר, פ.וו. דה-קלרק, נשיא ברית המועצות לשעבר, מיכאל גורבצ'וב. נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, לא השתתף בטקס זה - קלינטון התעכב באיחוד האמירויות הערביות.

גורבצ'וב אמר כי בשנה שעברה הוא השתתף בוועידה שדנה בנושא זה. לדבריו, "ערפאת אחראי לדעתי להרבה דברים ממה שקורה היום, ועליו לעשות מאמץ לשפר את זה". יחד עם זאת, אמר, גירוש ערפאת עלול להוביל להסלמה נוספת באזור וזה עלול להיות "כמו לשים שמן באש".

גורבצ'וב בירך את שמעון פרס, לרגל יום הולדתו ה-80', ואמר: "כמו שישראל קיימת 3000 שנה ועדיין צעירה, ככה גם פרס".

הנשיא משה קצב בירך את פרס לרגל יום הולדתו, והקדיש חלק מנאומו לנושא העימות עם הפלשתינים. קצב אמר, כי בעניין הטרור כולנו צריכים לשתף פעולה, כחלק מהביטחון הכללי ומאבקנו נגד הטרור. "בעניין זה אסור שיהיו חילוקי דעות פוליטיים".