נדחתה תובענה להחזרת ילד חטוף מישראל לארה"ב

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה (יום ב', 22.9.03) תובענה שדרשה להחזיר קטין חטוף לארה"ב, וקבע כי מרכז חייו של הקטין הוא בישראל ושהותם של הוריו בארה"ב - ארוכה ככל שתהיה - הינה ארעית בלבד ולפיכך אין תחולה לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), המאפשר להחזיר קטין שנחטף, אל מקום מושבו הקבוע.

בפני בית המשפט הובאה תובענה שהגיש ד"ר לפיסיקה ומרצה באוניברסיטת יוטה שבסולט לייק סיטי, ארה"ב (שמות הצדדים נאסרו לפרסום), שביקש להחזיר לארה"ב את בנו הקטין בן ה-4, שלטענתו נחטף על-ידי אמו, שחזרה לארץ במפתיע בעת שהייתם המשותפת שם. עילת התובענה היתה מכוח חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991, המאפשר להחזיר את הקטין למקום מושבו הקבוע.

הפרשה התחילה כאשר האם הנתבעת, נסעה עם הקטין לביקור משפחה מתוכנן מארצות הברית לישראל, שהיה אמור להימשך כחודש ימים. לקראת סוף תקופה זו נתנה הנתבעת לתובע להבין שאין בדעתה לשוב לארצות הברית, ושגמלה בליבה ההחלטה להישאר בארץ יחד עם הקטין.

עיקר המחלוקת שבה נדרש בית המשפט להכריע, היתה מחלוקת עובדתית בשאלה מהו מרכז חייהם של הצדדים ושל הקטין: ארצות הברית או ישראל. התובע טען, באמצעות עו"ד עמינדב אקסלרד, כי בהתחשב במקצועו הייחודי, שאינו מאפשר מציאת מקום עבודה בארץ, ולאור העובדה שלצדדים לא היו כל תכניות לבוא ולהתגורר בארץ וכן לנוכח העובדה שהם השכירו את דירתם לתקופה ממושכת - הרי שהמסקנה המתחייבת היא כי הצדדים התכוונו (וכך גם עשו בפועל) להעביר את מרכז חייהם לארצות הברית - שם, לדבריו, היה לו גם סיכוי טוב לקבל עבודה.

הנתבעת טענה, באמצעות עו"ד אלכס גרינשטין, כי לאף אחד מהצדדים אין אזרחות אמריקנית והיא אף מעולם לא ביקשה אזרחות כזו לעצמה. עוד טענה, כי כל תכליתן של הנסיעות לארצות הברית היתה למטרת התמחות הלימודים של התובע, שהתנהגותו בתא המשפחתי היתה בלתי נסבלת, וכללה אלימות ומעשים הגובלים בהונאה, ולפיכך החליטה היא לשוב למדינת ישראל, בהסכמת התובע.

לאחר שבחן את מכלול העדויות והראיות, הגיע השופט אבידן גלובינסקי למסקנה, כי למרות הנסיעות התכופות לארה"ב אליהן התלווה גם הקטין, ולמרות התקופה הנכבדת שגרו שם הוריו (מעל שנתיים), הרי שעדיין מרכז הכובד של חייו כמו גם של הוריו מצוי בישראל, ולא הובאו בפני בית המשפט כל ראיות הסותרות קביעה זו.

יתירה מכך, ציין השופט: התובע, בכך שנמנע מלהופיע אישית בבית המשפט, מחשש שתהיה לו בעיה לאחר מכן לשוב ולקבל ויזה לארה"ב - הוכיח כי מעמדו, בזמן שהייתו שם היה רעוע וזמני - כל שכן מעמדם של אשתו ובנו - אשר סך הכל נתלוו אליו.

"משקבעתי כי מרכז חייו של הקטין הוא בישראל, והשהות של הוריו בארה"ב - ארוכה ככל שתהיה - היא שהות ארעית בלבד, הרי אין תחולה לחוק אמנת האג ואין עילה לתביעתו של התובע", קבע השופט גלבינסקי והחליט כי הקטין לא יוחזר לאביו בארה"ב.

בית המשפט חייב את התובע בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5000 ש"ח, וקבע כי תביעותיה של הנתבעת, אשר אף היא מלאה טענות כרימון כלפי התובע, יידונו לאחר שתתבצע מסירה כדין של כתבי תביעתה ויוגשו כתבי הגנה כפי שמקובל.

תמ"ש 3912/97 ל.ב נ' א.ב