ישראל פרי לא יזכה למשפט חוזר על הרשעתו בעבירת גניבה בידי מורשה בפרשת הפנסיה הגרמנית. כך קבע (יום ג', 28.8.12) המשנה בדימוס לנשיא בית המשפט העליון,
אליעזר ריבלין.
פרי הורשע בגניבת 320 מיליון מארק מלקוחות הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, אותו הקים ובראשו עמד, ונדון לעשר שנות מאסר. פרי והחברה גבו מהלקוחות סכומים תמורת ביטוח חיים, כנגד הלוואות שהסדירו להם מבנק גרמני לצורך רכישת זכויות בדיעבד בפנסיה מממשלת מערב גרמניה. ואולם, בפועל הועברו חלק מן הפרמיות לחברות שהיו בשליטת פרי.
ערעורו של פרי על הרשעתו נדחה בבית המשפט העליון, אם כי מעונשו המקורי הופחתו שנתיים מאסר. הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון דן שוב בשנת 2010 בשאלת הגניבה בידי מורשה, קבע שקיומה מחייב פגיעה באינטרס רכושי ממשי ושב והרשיע את פרי בעבירה זו.
פרי טען, כי קביעות אלו חוללו שינוי משפטי מהותי בעניינו ולכן יש הצדקה למשפט חוזר בעבירה זו. לטענתו, לא נגרם ללקוחותיו חסרון-כיס ממשי, שכן הפרמיות שגבה והעביר לחברות שהיו בבעלותו - היו נמוכות מאלו שהיו גובות חברות ביטוח אחרות. עוד נטען, כי הגבייה בפועל הייתה נמוכה מהסכום בו חויבו הלקוחות בספרי החברה, שכן פעמים רבות היא מחלה על חלק מהחובות, ולכן ספק אם נגרם להם נזק רכושי. פרי הסתמך על חוות דעת של פרופ'
אמיר ברנע, ד"ר צבי ליבר, פרופ' יאיר באב"ד ואחרים, לפיהן הסכומים שגבה בפועל היו נמוכים מאלו שהיו גובות חברות ביטוח אחרות.
בדחותו את הבקשה קובע ריבלין: "עבירת הגניבה בשליחות יד התקיימה בכל פעם שבו שלחו המבקשים [פרי והחברה] את ידם בכספו של לקוח בודד. למותר לציין כי גביית חסר מלקוח אחד אינה מתקנת את העוול שבגביית היתר מלקוח אחר. המבקשים לא הציגו בפנינו חוות דעת המתארת את סך הגבייה מכל לקוח ולקוח, ומוכיחה כי הסכום שנגבה מכל אחד מן הלקוחות היה זהה לזה שהיה נגבה אילו היו עומדים המבקשים בהסדר הביטוחי אליו התחייבו. יתרה מכך, המבקשים כלל אינם טוענים כי הפחתות החוב בוצעו בחשבונם של כל הלקוחות, וממילא מודים כי ביחס לחלק מהלקוחות, בהנחה שהחיוב בפרמיות היה מופרז, הרי שגם הגבייה הייתה מופרזת".
עוד אומר ריבלין, כי פרי והחברה רכשו בפועל ביטוחים בחברות הסנה ושמשון במחירים נמוכים מאלו שגבו מלקוחותיהם. "בשליחת ידם בסכום העודף על זה שהועבר לחברת הביטוח, הפרו המבקשים את יחסי האמון עם הלקוחות שסברו כי מדובר בתשלום עבור פרמיות ביטוח, ופגעו באינטרס רכושי שלהם", הוא קובע. אם העודף לא היה נותר בכיסו של פרי, מסביר ריבלין, היו הלקוחות מקבלים סכומים גדולים יותר, או פורעים מהר יותר את חובם לבנק שמימן את רכישת הכיסוי הפנסיוני.
ריבלין מסכם: "המבקשים ביצעו עבירה של גניבה בידי מורשה, גם על-פי ההגדרה שהותוותה בדיון הנוסף שנערך בעניינם, וכל שהם מבקשים להוכיח היום הוא כי סכום הגניבות נמוך יותר. אלא שגם טענה זו כבר נבחנה בכל הערכאות השיפוטיות האפשריות". את פרי ייצגו עוה"ד
צבי אגמון, פרופ'
מרדכי קרמניצר ישראל וולנרמן ופרופ' עמרי ידלין.
מעורכי הדין של ישראל פרי נמסר:
מערכת המשפט הישראלית הבינה לראשונה כי ישראל פרי לא גנב מאות מליוני מארקים מלקוחותיו ומחקה 93% מההרשעה. ההחלטה על דחיית הבקשה נעשתה מסיבות טכניות בלבד וזאת מאחר שלדעת השופט לא נערך חישוב פרטני המוכיח כי לא נגנבו כספים מאף לקוח.
אנו מאמינים כי בהצגת חישוב אמיתי על-ידי גורם חיצוני נוכיח כי אפילו האחוז הנותר מההרשעה יימחק כלא היה והצוות המשפטי של ישראל פרי יקח את הערת השופט לתשומת ליבו בבואו להגיש את הבקשה המתוקנת.
