עיתונאים מייצרים תודעה כוזבת

"העיתונות של תל אביב", אני קורא לה, אלא שהיא כבר פשתה ברוב חלקי הארץ. זו העיתונות שכותבת על חמלה אבל זו חמלה פלסטית, היא משדרת לאומיות-פטריוטיות אבל זו מעושֹה, היא כאילו מתנדבת ותורמת לחברה בימי שידור או סיקור מיוחדים אבל גם על הלב הזה מוטבע אייקון של איזה תאגיד או חברה מסחרית. תנסה לגעת בה והיא תשמיד אותך בשם חופש הביטוי, בשם הפלורליזם, בשם הפתיחות, הנאורות והקידמה. אהוד אולמרט ראש ממשלה, סרקוזי נשיא הרפובליקה הצרפתית אבל השנה - היא 1984.

במהלך השבת האחרונה התקשר עמי חבר הכנסת שי חרמש, שלא הצליח לחמוק ממתקפת נקודות הטיסה והוא היה נסער ודי בצדק. "אני בניגוד לאפללו טס הרבה. מזמינים אותי ארגונים רבים ואני מתנדב להרצות ולסייע להם. מי שמכיר אותי יודע שאני אינני מפיק מכך שום טובת הנאה אישית. מאז החלטת ועדת האתיקה מפברואר שנה שעברה, שאגב לא הייתי מודע לה, טסתי שתי טיסות וצברתי נקודות טיסה שהן שוות ערך ל-68 דולרים. זה תפס כותרות כאילו אין מחר. העיתונאים המבוגרים שמעו, הפנימו וירדו מהסיפור, את היתר זה ממש לא עניין, הם כבר סימנו את המטרה ומי אני שאוריד אותם. הם יודעים, שאנחנו הפוליטיקאים נזהרים מאוד בכל צעד ופסע. האם אסכים לסכן את שמי הטוב בגלל 68 דולר? קחו את הכסף ועזבו אותי בשקט, תנו לעבוד".

השבתי לשי חרמש, שהמתקפה שהוא חווה כעת היא כאמור רק סימפטום מזערי למחלה קשה יותר שתקפה את העיתונות המסחרית החזירית, הפועלת בשוק קטן ונלחמת על שרידותה הכלכלית יותר מאשר על הגינות הדיווח העיתונאי. תשכחו מהעיתונאי הבריטי מהזן הישן עם הפנקס הקטן, שחוקר ולומד את הדברים לעומקם קודם שייטול את הזכות לחולל שינויים עצומים במוחם של מיליונים. הבריטי היה ניגש למכונת הכתיבה בחרדת קודש, מתוך כבוד אמיתי למקצוע ולמילה הכתובה והוא הבין טוב יותר את גודל האחריות הרובצת לפתחו. קומו עורו, המנדט חלף פס מן הארץ.

את המידע החשוב הזה מיהרתי להעביר לכתב בנימיני, אלא שהוא סירב לעכל אותו. לא ייתכן הדבר, בטח אמר לעצמו, שבתוך עשר דקות מישהו יירט לי את האייטם ועוד לפני שעלה לאוויר?! "אתה אינך יודע על מה אתה מדבר", השיב בפסקנות מהולה בזלזול. "שי חרמש כבר הודה שיש לו נקודות טיסה אז גם אפללו יודה", אמר בנימיני ונשמע כמו חוקר ולצדו מנורת שב"כ. בנימיני, שנחשב בזמנו לכתב פלילים מוערך, כנראה עבר טרנספורמציה שלילית עת העתיק עצמו לשמש כתב בכנסת ואימץ את התרבות הקלוקלת של נערי עיתונות ששורצים בכנסת מבוקר עד ערב ומחפשים בעיקר את הצהוב. זה הרבה יותר קל מאשר לנבור בפרוטוקולים ולהאזין בקשב רב לנאמר בוועדות הכנסת השונות.

בנימיני לא הפריד בין טיסות שהכנסת מימנה, בהן נבחרי הכנסת לא יכולים לצבור נקודות טיסה לבין טיסות שמימנו גופים חיצוניים דוגמת הבונדס, הקונגרס היהודי, הג'וינט ואחרים. האחרונים, מזמינים חברי כנסת רבים להרצאות ולסיורים בחו"ל, כמובן לאחר שקיבלו את אישור וועדת האתיקה של הכנסת. מנפיקים לחברי הכנסת כרטיס טיסה אבל מה לעשות, רחמנא ליצלן, מדובר בכרטיס טיסה אישי והנקודות נצברות אוטומטית לזכותו של חבר הכנסת.

העובדה, שלאפללו אין ולו נקודת טיסה אחת נצברת לא עשתה בתחילה כל רושם על בנימיני והוא המשיך להישמע כמי שגידל ציפורניים רק כדי לאחוז בכוח בבשרו של אפללו ובלבד שהאייטם הזה יטוס למיליוני מאזינים של רשת ב'. למה? ישאל הילד של קופ"ח כללית, כי הפרסום ברדיו עובד, ישיב לו מלכי חיזקיה.

רן בנימיני כמו עמיתיו האחרים שמסקרים את הכנסת נכנס למירוץ הפתטי התורן של תקיעת חברי כנסת בגלל פרשת אולמרטורס, שדירבנה את העיתונאים לבדוק מה קורה עם יתר חברי הכנסת ובמיוחד עם בעלה המתוקשר של שרה נתניהו, שהעז לחשוק שוב במשרה הרמה במדינה. הדבר הפך למעניין עוד יותר כאשר נודע על החלטה טרייה יחסית של ועדת האתיקה מפברואר 2007 ועל פיה: אסור לחבר כנסת לצבור נקודות זכות בגין טיסות המתבצעות מתוקף חברותו בכנסת. כפי שציינתי בתחילה, בטיסות מטעם הכנסת לא יכול חבר הכנסת לצבור נקודות זכות אזי החלטת הוועדה תופסת אך ורק לגבי טיסות, שאושרו על-ידי ועדת האתיקה ומומנו על-חשבון גופים חיצוניים. האחרונה, היא תובנה שרוב העיתונאים לא קלטו בתחילה רק משום שפצחו, כהרגלם, בדהרה מטורפת לעבר משוכת הראשוניות.

נדרשו לי דקות ארוכות בשיחת טלפון ומקבץ מסרונים כדי לעורר את הספק הסביר בקרבו של הפליליסט שהפך צהוביסט ובגזרה שלי הסיפור הסתיים בלי פציעות - אבל זה היה די קרוב. בנימיני לא רק שלא הודה בטעותו, הוא עוד חושב שעשה חסד עם חברי הכנסת שטסו על חשבון הכנסת ולא נחשפו בשידור. ממש לא שינתה לבנימיני התגובה הרשמית והמפורטת של אותה מנהלת מחלקת קשרי חוץ בכנסת ישראל. את דבריה הוא כינה ואני מצטט "גובלים בשטויות".

אם היה אחרון האנשים בשוק מחנה יהודה הייתי אומר - ניחא, אלא שהאיש הוא שוער חשוב לתודעה הישראלית. מה שהוא וחבריו ירקחו יבלע הציבור הישראלי ללא מועד ב' וללא אפשרות אמיתית לתקן את הנזק. בנימיני וכמה מחבריו כנראה טרם הבינו זאת ואם הבינו בעבר אזי רגישותם לדבר קהתה מאוד.

הסיפור האקטואלי הזה הוא רק סימפטום של מחלה קשה יותר. יש משהו מקומם בקלות הבלתי נסבלת שבה עיתונאים דוגמת בנימיני מסוגלים לשדר ידיעה מכפישה ולא לחשוש. להכפיש זה לא רק לכתוב "דן מנו הוא אפס", אפשר להכפיש גם על-ידי שידור ידיעה "מאוזנת" ולפיה: "בכנסת בודקים האם חברי כנסת ובהם שי חרמש, יואל חסון, ציפי לבני ואלי אפללו טסו מתוקף תפקידם ונהנו מנקודות טיסה אסורות לצבירה". 99% אחוזים מן המאזינים של בנימיני אינם משפטנים והתודעה הישראלית איננה נבנית על סמך מבנה תחבירי או לוגי שבלשן או אקדמאי יזהו ויקישו ממנו. קחו קבוצת מיקוד, השמיעו לה את הדיווח "המאוזן" ותגלו שחבריה כבר גיבשו לעצמם פרספציה שלמה ויש לה משמעויות אלקטוראליות. השרה לבני תהפוך באחת ל"אכזבה גדולה", לשי חרמש יגידו "שיחזור לרפת", לאפללו יקשרו על הדרך את "אגרקסקו" ושלום על ישראל.