בשולי החלטתו בתיק ליברמן, מתייחס
יהודה וינשטיין גם לזמן הרב שנדרש לקבלתה. הוא מדגיש, כי החקירה בתיק זה החלה בשנת 2006, לאחר שנסגר התיק המקורי משנת 2001 שייחס ל
אביגדור ליברמן ולישראל ביתנו עבירות על חוקי מימון המפלגות והבחירות. יש הסברים סבירים להתמשכות החקירה ובמיוחד לקבלת ההחלטה, אומר וינשטיין, אולם במבחן התוצאה - היא רחוקה מלהיות רצויה.
חקירת התיק ארכה שלוש שנים - פרק זמן סביר, לדעתו, בהתחשב בכמות הראיות, במורכבות החקירה ובכך שחלק ניכר מן הראיות נאספו בחו"ל. עוד הוא מציין, כי ליברמן וסניגוריו עיכבו את החקירה במשך שנה וחצי בשל טענה לחסיון עו"ד-לקוח בינו לבין עו"ד
יואב מני, אשר נדחתה שוב ושוב בידי בתי המשפט. התיק הועבר לפרקליטות באוגוסט 2009, וחוות דעתה הועברה לווינשטיין ביולי 2010.
באפריל 2011 הודיע וינשטיין לליברמן על כך שהוא שוקל להגיש נגדו כתב אישום, בכפוף ל
שימוע. השימוע התקיים בינואר-פברואר 2012, והסניגורים הגישו השלמות במכתב במאי השנה. לאחר פסק הדין במשפט אולמרט, ביולי השנה, הוכנה חוות דעת שהתייחסה להשלכותיו על תיק ליברמן (לאחר שאולמרט הורשע בהפרת אמונים - העבירה המיוחסת כעת לליברמן).
"יש הסבר סביר לפרק הזמן שלקח למשטרה לטפל בתיק ולפרק הזמן שלקח למשרדנו הטיפול בתיק. עם זאת, התוצאה הכוללת היא, כי הטיפול הכולל בתיק ארך זמן ניכר. על כך אני מצר", מסכם וינשטיין, אם כי הוא מדגיש שחלוף הזמן לא היווה שיקול בהחלטתו האם להגיש כתב אישום.
