אימון לחיים וטיפול נפשי

האימון לחיים הוא תהליך רב עוצמה של צמיחה והתפתחות אישית, ממוקד הגשמה, המתייחס למכלול תחומי החיים, ומאפשר השגת תוצאות משמעותיות בפרק זמן קצר.

מטרת האימון להזמין את המתאמן ליצור לעצמו חיים בעלי ערך עבורו, המבוססים על בחירה מודעת. האימון מחולל, בין היתר, שינוי מהותי בדרך בה אנשים מתייחסים לאחריות על חייהם, מגביר תעוזה, מפתח ומגביר יכולות ניהול עצמי.

אנו עדים לכך כי יותר ויותר נושאים שהיו בעבר נחלת המטפלים והיועצים, מקבלים מענה חדש ומרגש באימון. מתוך כך, מהווה האימון מושא לעניין רב אצל מטפלים. חלקם תרים אחר מסגרות הכשרה שונות לאימון, ככלי נוסף ועדכני לארגז הכלים שלהם וחלקם מתבוננים על האימון בספקנות ובחשדנות.

המאבק על קהלי יעד דומים לכאורה בין מטפלים למאמנים, ההשקה בין תחומי העבודה, החדירה של מאמנים אישיים לתחומים שנחשבו עד לא מזמן לשדה הפעולה הבלעדי של הפסיכולוגים, יצרו צורך בהגדרות ובהמשגות ברורות המבחינות באופן חותך בין הטיפול הנפשי לבין האימון לחיים.

ייתכן שבשל גילו הצעיר של האימון האישי, בשל היעדרה של תשתית מחקרית הנותנת תוקף להישגי האימון לאורך זמן ומיעוטה של כתיבה אקדמית מסודרת הנוגעת לאימון לחיים, קיימת נטייה בקרב אנשי טיפול ובציבור הרחב בכלל, להתייחס לאימון כתהליך הנוגע אך ורק בחלקים ההתנהגותיים והתפקודיים של האדם. עם זאת, התפשטותו המרשימה כל-כך של האימון בעולם המערבי וכניסתו ליותר ויותר תחומי חיים, אינם מאפשרים התייחסות מבטלת לדיסציפלינה החדשה ומזמינים התבוננות קרובה יותר על היסודות התפיסתיים של האימון האישי.

נייר זה ינסה לשרטט את ההבדלים בין שני התחומים על מספר צירים: זירת ההתערבות ומטרות ההתערבות, הנחות היסוד לגבי תהליכי התפתחות וצמיחה של האדם ותפקיד איש המקצוע.

פירושו המילולי של המונח "פסיכותרפיה" הוא "ריפוי נפשי". נובע מכך, שהטיפול באשר הוא, מכוון תמיד להפגה, ריפוי, והקלה על כאב, אי נחת, חולי, קושי או בלבול. הנחת המוצא של המטפל היא, שהמצוקה הנפשית אותה מבטא המטופל, היא מקור ללמידה על צרכיה האמיתיים של נפשו ועל האלטרנטיבות לסיפוקם. הטיפול מכוון לשינוי או שיפור מצב קיים, שמעורר סבל, לחופש מסימפטומים, וכאב. הסימפטום הנפשי נתפס כהצהרה על מצב פנימי, המצריך בירור ושינוי כדי להחזיר לאדם תחושת כוח וקומפטנטיות להתמודדות מודעת, גלויה ויעילה עם המציאות. מתוך כך, הטיפול עוסק בתיקון הקיים במציאות הנוכחית.

העיקרון הבסיסי המנחה את האימון הוא עקרון ההתמרה. עקרון זה נשען על הנחה כי לאדם יש חופש מוחלט לברוא את עצמו ואת חייו לפי רצונו ומשאלותיו, בכל רגע, ללא קשר לעבר ממנו צמח או לדרך התקיימותו בהווה. האימון עוסק בבריאה ועיצוב של מצב חדש. זהו תהליך יצירה עצמית מכוון, מתוכנן ופעיל. המתאמן מוזמן ליצור את עצמו ואת החיים הרצויים לו ונכונים עבורו באופן חפשי, מנותק מהתניות של זהות נוכחית ושל נסיבות חיים נוכחיות. זירת האימון אינה הקיים, אלא הנשאף ובשפת האימון, זירת התהליך מתרחשת בשדה האפשרויות הבלתי מוגבלות.

האתגר המקצועי של המטפל, אם כן, הוא הסרת הכבלים מאותם מחסומים או פגיעות בעולמו הפנימי של המטופל על-מנת שיוכל לחיות בשלום עם אותם גורמים מעכבים, להתיידד איתם, לקבל אותם, להכיר אותם ולהכיר בהם. האתגר של המאמן מאידך, מכוון להגשמה של יכולות ופוטנציאל גלום והפיכתם לנוכחים ואפשריים בעולמו של המתאמן (מצוינות אישית).