"אני כה מצטערת שהסכמתי. סליחה שאפשרנו לך" להיות עד מדינה - אמרה (יום א', 3.3.13) בתו של ש"ד בהלוויתו. עד המדינה במשפט
הולילנד, שנפטר בסוף השבוע (1.3.13), הובא למנוחות בבית העלמין בהרצליה.
בתו של ש"ד הפנתה אצבע מאשימה: "אנשים הם לא באמת טובים, כמו שהאמנת וחינכת אותנו להאמין – ההיפך. הם כל כך רעים ואכזריים, נטולי לב ונשמה! אין באמת אהבת אדם וצדק בארצנו. ארצנו צמחה להיות מפלצת של רוע וכוח, שנאה, אדם לאדם זאב, ובני בליעל, שמקושרים היטב, ושולטים על התקשורת, שברובה במקום לעסוק בחקר האמת ליצירת עולם טוב יותר, עסוקה בשקרים והכפשות, בלרצות את הידועונים, בצהובוניזציה, שאינה נכונה, אבל שתמכור יותר ותרצה את שולחיהם. כנ"ל לגבי רבים מעורכי הדין, אשר במקום לשמור על החוק עסוקים בלהרוס אישית בן אדם ולהרגו – כן, הם הפקירו את דמך, אבא, ושתו את דמך לאט לאט, וקיצרו את חייך, ועם כל מידת הרחמים שלימדת אותנו, אני לעולם לא אוכל לסלוח ולשכוח!".
"תרומתי האחרונה"
הבת הוסיפה: "לפני מספר שנים, כינסת את כולנו, בני המשפחה, תשעה בסך-הכל, וביקשת שנאפשר לך להיות עד מדינה, כי האמנת שאתה עומד לעשות מעשה טוב, לפרום קצוות אפלים, ולספר על מעשים רעים וקשים שקורים במדינתו. 'אם לא תאשרו לי', אמרת לנו, 'אם זה קשה לכם, לא אהיה עד מדינה. אבל אני מבקש מכם שתאפשרו לי לעשות מעשה טוב אחרון למדינה, לאזרחים, ולתקשורת, כדי שכולם יידעו איך דברים באמת מתנהלים ככה, וזו תהיה תרומתי האחרונה למדינה ולאזרחיה שאני כה אוהב'.
"אני כל כך מצטערת שהסכמנו, אבא, כי הם התירו את דמך, שתו אותו לאט, ובכוונה, העיקר למנוע ממך לומר את האמת. הם קיצרו את חייך והרגו אותך. אני יודעת, אבא, כמה האמנת שאתה עושה מעשה טוב. אבל סליחה, אבא, על שאפשרנו לך להמשיך, עד כי ליבך לא עמד יותר בגידופים, בהעלבות, בשנאת החינם, ואז נדם.
"אני מבקשת בשם אבא ובשם המשפחה ממר
משה לדור ומהפרקליטות כולה: אנא, אל תרפו ועמדו בפרץ. אבא כל-כך האמין בכם, ואתם, לצערנו, התקווה האחרונה לגילוי האמת וליצירת עולם ישר יותר. ולך,
כבוד השופט
דוד רוזן, אני פונה בשם אבא ובשמנו, ומבקשת: אנא ממך, שפוט בהגינות. אל תתן לבני הבליעל ולשולחיהם לסמא את עיניך ולשבש את דעתך".
רבין הגיע
בתו של ש"ד דיברה באריכות, ולראשונה בפומבי, על מחלת הסרטן איתה התמודדה ב-20 השנים האחרונות. בכך ביקשה להזים טענות שנשמעו מכיוונם של מקצת מן הנאשמים, כאילו לא הייתה חולה כלל או כאילו אביה הגזים בתיאור מחלתה כדי לקבל כספים שונים.
בהלוויה נכחו כמאה בני אדם, ובהם צוות התביעה בראשותה של פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, וכן פרקליטיו של ש"ד, עורכי הדין
אמנון יצחקניא ו
אילן סובל. מבין הנאשמים הגיע רק
מאיר רבין, שהיה עוזרו של ש"ד והאדם המקורב אליו ביותר, שאף העניק לבנו את שמו של עד המדינה. נכחו גם אנשי היחידה להגנת עדים, אשר ליוו אותו בכל הדיונים בבית המשפט.
בביתו של ש"ד לא נתלו מודעות אבל, ושמו גם אינו מופיע על תיבות הדואר שבכניסה. ש"ד הותיר אחריו אישה, שתי בנות ונכדים.
