שמואל דכנר טען בתביעתו נגד הלל צ'רני, כי הסתבך בשוק האפור משום שמימן מכיסו תשלומי שוחד במיליוני שקלים, אותם לא קיבל בחזרה - בניגוד להבטחותיו של צ'רני. האחרון מצידו טען, כי תביעתו של דכנר היא סחיטה וכי מעולם לא היה מעורב בתשלומי שוחד כלשהם.

הנוסח המלא של כתב התביעה, כתב ההגנה וכתב התשובה מתפרסמים לראשונה ב-News1 לאחר פטירתו של דכנר והסרת צו איסור הפרסום על שמו. ההליכים האזרחיים בין דכנר לצ'רני תלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכעת יהיה על הצדדים להודיע האם הם ממשיכים אותם כאשר עזבונו של דכנר נכנס לנעליו.


עילת התביעה: עושק


תביעתו של דכנר היא בסך 30 מיליון שקל, המגיעים לו לטענתו כשכרו וכאחוזים מן ההכנסות בפרויקט הולילנד. עוה"ד אמנון יצחקניא ואילן סובל מדגישים, כי התביעה אינה להחזר הוצאות שוחד, אם כי חלק ניכר ממנה מוקדש לתיאור גירסתו של דכנר בנוגע לתשלומים אלו - כפי שהוצגה גם בהליך הפלילי.

התביעה הוגשה בעילה של עושק, כאשר דכנר טען שההסכם עם צ'רני מיולי 2007 ("הסכם ההיפרדות") נכפה עליו תוך ניצול מצוקתו הקשה. על-פי הסכם זה, שילם צ'רני לדכנר 5 מיליון שקל, מחק חוב שלו בסך 5 מיליון שקל נוספים והפך עוד 5 מיליון שקל מהלוואה לתמורה (תוך קיזוז "ההוצאות המיוחדות" - קרי: השוחד - להן טען דכנר).

על-פי התביעה, דכנר נקלע למצוקה קשה ביותר, כאשר חובותיו לשוק האפור הגיעו ל-11 מיליון שקל, הוא נדרש לשלם עליהם ריבית של 5% והוא ובני משפחתו היו נתונים לאיומים. כה קשה הייתה מצוקתו, נטען בתביעה, עד שהוא חשב לא אחת לשים קץ לחייו. בשולי הדברים צוין, כי בשנת 2006 אובחן דכנר כחולה במחלה סופנית ונקבע שתוחלת חייו היא חמש-שמונה שנים.

"מר צ'רני ניצל חולשה ומצוקה קשה, פיזית ונפשית, בה היה נתון התובע, וניסח הסכם, על דעת עצמו בלבד, אשר תנאיו גרועים במידה בלתי סבירה בנסיבות העניין", נטען בתביעה. לדברי דכנר, שווי זכויותיו העתידיות בפרויקט היה 37.8 מיליון שקל ובנוסף לכך הגיע לו החזר של 8 מיליון שקל בגין השוחד, אך על-פי ההסכם מ-2007 - הוא עתיד היה לקבל 15 מיליון שקל בלבד.


ההגנה: "חסיד אומות העולם"


בכתב ההגנה אומרים עוה"ד בועז בן-צור, רונן אפט ואלעד פלג, כי התביעה "רצופה טענות שאינן אמת (לשון עדינה), נתונים שגויים ופרטים מסולפים". לדבריהם, למרות שדכנר הודה שטיוטת כתב התביעה ששיגר לצ'רני בסוף 2008 הייתה עמוסה בפרטים שאינם אמת, הרי שפסקאות שלמות מתוכה הועתקו לתוך התביעה. עוד הם טוענים, כי דכנר פיתח שיטה לפיה הוא חותם על מסמכים המשרתים את מטרותיו, ולאחר מכן טוען שנעשק תוך ניצול מצוקה זו או אחרת.

עוד נטען בכתב ההגנה, כי תרומתו של דכנר לפרויקט הולילנד לא הייתה כה מרכזית כפי שהוא אומר, אלא הייתה סבירה בלבד. כתב ההגנה דוחה אחת לאחת את טענותיו של דכנר בדבר הישגיו, ובכללם קבלת תוספת שבס, הקטנת היטל ההשבחה והקטנת הגשר המחבר את הפרויקט לכביש בגין. לדברי צ'רני, דכנר הפר שוב ושוב את האמון שנתן בו, כאשר ניהל מאחורי גבו מו"מ להכנסת שותפים להולילנד בעסקות אשר ייטיבו איתו עצמו, ואף קיבל מחלקם תשלומים נכבדים.

לדברי בן-צור, מצבו הכלכלי של דכנר הידרדר בשל מחלתה של בתו, כפי שכתב הוא עצמו מספר פעמים, וללא קשר לאותם תשלומים לגורמים עלומים - אשר לצ'רני לא היה כל קשר אליהם. בנוגע להסכם מיולי 2007 נאמר בכתב ההגנה, כי דכנר "לא ידע נפשו מרוב אושר. התובע נישק וחיבק את מר צ'רני והודה לו על ההצעה הנדיבה ועל כל שהוא עושה למענו".

עוד נאמר, כי חמישה חודשים מאוחר יותר שב דכנר והודה לצ'רני על עזרתו וכינה אותו "חסיד אומות העולם שהצילני משואה חדשה". לגופם של דברים נאמר בכתב ההגנה, כי 15 מיליון שקל אינם "נזיד עדשים", וכי הסכום אכן קטן יותר מן התקבולים העתידיים - אך מבטא את היוונם ואת הסיכון (שאכן התממש) שהם לא יהיו בשיעור הצפוי.


התשובה: "לנשק את יד השטן"


בתשובתם לכתב ההגנה, פרשו יצחקניא וסובל באריכות את המו"מ שניהלו עם צ'רני במשך שנה (עד שלהי 2009), דבר המוכיח לטענתם שהוא לא ראה את טיוטת כתב התביעה כסחיטה. לדבריהם, צ'רני ידע היטב על המגעים שניהל דכנר עם משקיעים אפשריים, וכי הוא לא עושה זאת בחינם. לדבריהם, אילו היה צ'רני משלם לדכנר את המגיע לו ממכירת המגרשים הצפוניים לחברת נידר - 3.05 מיליון דולר (10% מהיקף העסקה) - "לא היה התובע נדחק לתהום אליה נקלע, לא הייתה מתפוצצת פרשת הולילנד וממילא תביעה זו לא הייתה באה לעולם".

עוד חוזרים יצחקניא וסובל על הטענה לפיה צ'רני ידע על תשלומי השוחד, וגם ידע שדכנר נאלץ ליטול הלוואות בשוק האפור כדי לכסותם. לדבריהם, מחלתה של בתו רק החמירה את המשבר. בהתייחסם למכתב התודה של דכנר לצ'רני, הם אומרים שהדבר רק מוכיח ש"באותה עת היה התובע אחוז חיל ובעתה כזאת, שמוכן היה לנשק גם ידו של השטן בכבודו ובעצמו, אם זה היה מושיט לו קש להיאחז בו... מכאן גם הכתרת תליינו של התובע, מר צ'רני, כחסיד אומות עולם".