רו"ח שלומי בן-עמרה אומר לראשונה (יום א', 17.3.13), כי הכין עבור
דני דנקנר מצגת בנוגע לעסקת קרקעות תעשיות מלח וכי קיים פגישות עם גורמים פוליטיים כדי לקדם את הפשרת הקרקעות. במשטרה לא הזכיר בן-עמרה עבודות אלו, והתביעה טוענת שגירסתו בבית המשפט היא שקרית. בן-עמרה היה פעיל בליכוד ולדבריו ביקש שמואל דכנר לנצל את קשריו לצורך ההפשרה.
בן-עמרה היה בן-דודו של
מאיר רבין והוא קיבל מתעשיות מלח 587,000 שקל תמורת עבודתו. לטענת המדינה, בן-עמרה לא ביצע עבודות כלשהן, והתשלום שקיבל היה כיסוי לכספי השוחד שהעבירו רבין ודכנר לצורך קידום העסקה. לדברי בן-עמרה, אותו נייר עמדה איננה בידיו, משום שבהעדרו מהארץ חוסל פיזית משרדו. הוא טוען, כי בחקירתו במשטרה לא מסר את כל האמת, משום שהיה נתון בלחצים נפשיים ופיננסיים קשים מנשוא.
השופט
דוד רוזן תהה למי הגיש בן-עמרה נייר עמדה זה, שהעתקיו לא נמצאו אצל דכנר ובתעשיות מלח. בן-עמרה השיב, כי הגיש אותו לאישי ציבור כגון חברי הכנסת רוחמה אברהם ודניאל בנלולו, אם כי רוזן הגיב בחוסר אמון לאפשרות שאישים אלו יאשרו שקיבלו את נייר העמדה. רוזן הגיב בצורה דומה לדבריו של בן-עמרה, לפיהם באותה עת הגיש חוות דעת דומות ללקוחות אחרים.
התובעת, עו"ד אביבה חפץ-נוימן, שאלה כיצד הסכים דני דנקנר לשלם סכומים כאלו מבלי לראות את תוצרי העבודה. בן-עמרה השיב, כי עבד מול דכנר ורבין, אם כי לא היה לו חוזה עם איש. לדבריו, הוא הועסק בידי דכנר ורבין, קיבל מהם נתונים והוראות, אך בסופו של דבר קיבל את התשלום מתעשיות מלח.
סניגורו של רבין, עו"ד
יובל גבעון, עמד על כך שלמרות שבן-עמרה אמר בחקירתו במשטרה שעליו לבדוק ולרענן את זכרונו - לא זומן לחקירה נוספת. לדבריו, הוא גלגל בצ'יינג'ים מאות צ'קים שקיבל מדכנר, במטרה להתגלגל מול נושיו בשוק האפור. בחקירתו במשטרה טען בן-עמרה, כי באותה עת גם הוא וגם דכנר היו לקוחות מוגבלים בבנקים, אך רוזן העיר: "ב-2003 דכנר היה מוגבל? בחלום".
