יו"ר
בנק הפועלים לשעבר,
דני דנקנר, מבקש (יום ב', 10.5.13) לזכותו מיידית במשפט
הולילנד בנימוק שאין עליו להשיב לאישומים נגדו. בקשתו של דנקנר הוגשה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן. רוזן כבר רמז בצורה ברורה, כי לא ייענה לבקשה זו.
דנקנר מואשם בתשלום שוחד ל
יעקב אפרתי, שהיה מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, תמורת סיועו בהפשרה לבנייה של קרקעות חברת תעשיות מלח שהייתה בבעלות משפחתו ושבה שימש כיו"ר. לטענת המדינה, השוחד ניתן מתוך כספים שהעביר דנקנר ל
שמואל דכנר, ובפועל - בידי
מאיר רבין, אחיינו של אפרתי.
עוה"ד יוסי בנקל, נבות תל-צור, רותי ליטבק וטל שפירא טוענים, כי המדינה לא הרימה אפילו את הרף הראייתי המינימלי הדרוש כדי להביא להרשעתו של דנקנר. לדבריהם, מאחר שדכנר הלך לעולמו בטרם נחקר בידיהם בחקירה נגדית, אין כל ערך ראייתי לעדותו - שהיא היחידה הקושרת את דנקנר לתשלום שוחד לאפרתי.
עוד נטען בבקשה, כי דכנר עצמו חזר בו על דוכן העדים מגירסתו העיקרית בנוגע למתן השוחד לאפרתי. הם מצטטים את דבריו, לפיהם 450,000 השקלים שקיבל מתעשיות מלח, ואשר על-פי גירסתו המקורית מתוכם שולם השוחד, התקבלו למעשה מחברת הזרע ואין להם כל קשר לדנקנר. במצב זה, כאשר כאמור דכנר לא נחקר נגדית, נפגעה בצורה אנושה הגנתו של דנקנר ובכלל זה האפשרות לעמת אותו עם ראיות אחרות שלו, טוענים סניגוריו.
טענה נוספת היא, כי עדותו של דכנר הייתה עדות שמיעה בלבד, שכן גם לגירסתו - הוא לא ידע על מתן השוחד לאפרתי ורק שמע על כך מרבין. מדובר בעד מדינה בעל מוטיבציה אדירה להרשיע את הנאשמים, ואשר קיבל הטבות מפליגות תמורת עדותו, ולכן יש צורך בסיוע של ממש לעדותו - מזכירים הסניגורים. ואולם, הם ממשיכים, המדינה לא הציגה שום סיוע שכזה, דבריו של דנקנר במשטרה היו סדורים, עדים אחרים לא הפלילו אותו, וכל שהוכח הוא שתעשיות מלח הפעילה בצורה לגיטימית
מאכערים שיעזרו לקדם את ענייניה.