רוזן: גירסתו של לופוליאנסקי - מתפתחת

"אתה אומר לנו שאתה לא קורא מסמכים של יד שרה. אתה אומר לנו שאתה מקבל העתק ממכתב שנשלח לתורם שתרם 77,000 שקל - ולפח. זה מה שאתה אומר לנו". כך אומר (יום ג', 3.9.13) השופט דוד רוזן לאורי לופוליאנסקי, אשר טען שלא ידע על תרומתו של שמואל דכנר לרכישת ארון-קודש לבית הכנסת בבית יד שרה - למרות שקיבל העתק ממכתב התודה שנשלח לדכנר בשנת 2001.

לופוליאנסקי השיב: "היו אולי עוד 15 מכתבים כאלו. עלעלתי בזה, לא התעסקתי בזה". רוזן בציניות: "במקרה המכתב הזה היה לדכנר, שכולנו יודעים מה היה אז תפקידו". התובע, עו"ד יוני תדמור, הציג את לוחות הזמנים של הטיפול בפרויקט בוועדה המקומית ביחס לתרומות ליד שרה. לופוליאנסקי שב ואמר, כי לא ידע על התרומות ולא עסק בהן.

לופוליאנסקי טען כי לא היה כל צורך בפנייה של דכנר אליו, כדי שלא יידרש מהיזמים היטל השבחה בגין תב"ע ד'. תדמור הציג את עדותו של שמעון גלאון, לפיה היה חשש שהעירייה תדרוש היטל נוסף ולכן הופעל דכנר. לופוליאנסקי השיב: "הבל הבלים".

"להמשיך מורשת אבות"

תדמור הראה כי בחקירתו במשטרה סיפר לופוליאנסקי רק על 80,000 השקלים שתרם דכנר לריהוט לבית הכנסת, אך לא סיפר על התרומה להקמת בית הכנסת ולרכישת ארון הקודש (750,000 שקל בסך-הכל). לופוליאנסקי השיב, כי זכר את הריהוט משום שזה היה האירוע האחרון. עוד הסביר לופוליאנסקי, כי נכח בטכס ההוקרה לדכנר בבית הכנסת, למרות שמיעט להשתתף בטכסים, משום שהיה זה אפשרי מבחינתו.

רוזן: "אתה מוכן לקבל תרומה שאין לה דבר עם המטרות של יד שרה. התובע אומר לך: לפאר את יד שרה שווה לפאר אותך, ועל זה אתה מוכן לקבל תרומות". לופוליאנסקי: "זה לא נכון". רוזן: "למה? על בסיס מה אני אקבע שהתובע מדבר שטויות?". לופוליאנסקי: "מדובר ב-120 מ"ר מתוך 30,000 מ"ר של הבניין. אם המקום עלה 100,000 שקל ונשארו 700,000 שקל ליד שרה למטרות אחרות - זה כדאי".

רוזן: "אתה אומר שכדאי שלעובדים יהיה נוח להתפלל על חשבון אנשים נזקקים". לופוליאנסקי: "זה מאפשר לתת לאנשים הנזקקים". רוזן: "התביעה טוענת שלדכנר היה חשוב לפאר אותך ואת יד שרה, וזה מה שאתה למעשה אומר לנו". לופוליאנסקי: "אני לא יכול להיכנס למוחו וליבו של דכנר. אני לא יודע מה היה עניינו. היה לו עניין להמשיך מורשת אבות, יכול להיות שהתביעה צודקת, אבל לגבי לא הייתה שום השתייכות כזאת".

שניים שקיבלו חנוכיות

לופוליאנסקי נשאל על גירסתו של מאיר רבין, לפיה חיבר בינו לבין דודו אמסלם - מנהל אגף שפ"ע בעירייה ופעיל בליכוד - לקראת הבחירות במאי 2003. לופוליאנסקי השיב, כי אין זה סביר, שכן באותם ימים ערך שימוע לאמסלם. לדבריו, שיחותיו עם רבין ערב הבחירות עסקו בהבאת פעילי ליכוד לתמוך בו.

רוזן ציין, כי בחקירתו במשטרה ובעדותו הראשית ניסה לופוליאנסקי להרחיק את עצמו מרבין, בעוד הראיות מצביעות על מערכת ענפה של שיחות ביניהם. לופוליאנסקי השיב, כי בחקירתו לא זכר אירועים שהתרחשו שבע שנים קודם לכן. רוזן הגיב בציינו, כי רבין צייר מערכת יחסים שונה, העולה בקנה אחד עם רישום השיחות ביניהם. לופוליאנסקי ענה, כי הוא פוגש אנשים רבים, מקבל אותם בחמימות אך לאחר מכן לא זוכר אותם.

תדמור הציג דוגמאות של מקרים בהם טיפל לופוליאנסקי, כאשר שימש כראש העירייה, בעניינים שגרתיים של יד שרה, כולל מכתבים שהודפסו על נייר מכתבים של העירייה. לופוליאנסקי הסביר, כי היו סיבות נקודתיות לטיפול זה, וכי גם טיפול בענייני עמותות אחרות נעשה על נייר מכתבים של העירייה. התביעה גם עמדה על כך, שבאירוע בשנת 2003 היו דכנר ואביגדור קלנר שניים מ-12 תורמים שקיבלו מלופוליאנסקי חנוכיות בהוקרה על תרומותיהם ליד שרה.

"לא זורק בני אדם"

תדמור: "מה פתאום דכנר מגיע אליך [כראש העירייה]? למה אתה לא זורק אותו?". לופוליאנסקי: "זה ההבדל בינינו - שאני לא זורק בני אדם. הוא לא הגיע כל יום. הוא הגיע לוועדה [המקומית לתכנון ובנייה]". תדמור: "למה הוא מתקשר אליך?". לופוליאנסקי: "אני לא זוכר שיחת טלפון כזו או אחרת. אני הרי מתעסק בכל מיני נושאים". לופוליאנסקי גם הכחיש שהיה מעורב בבקשת תרומה של 255,000 שקל מדכנר בשנת 2006 לרכישת כסאות גלגלים, למרות ששמו מופיע ברישומי יד שרה בהקשר זה, וטען שלא עסק במקביל בהיטל ההשבחה בפרויקט, למרות שהיה מכותב בנושא.

תדמור שאל מדוע לופוליאנסקי לא דחה את הצעתו של דכנר לתרום לישיבה בראשה עומד בנו יצחק. לופוליאנסקי השיב, כי לא ידע על כך בזמן אמת, אלא שמע על כך מבנו רק לאחר מספר שנים והוסיף: "האם דכנר מחוק מלתת תרומות? תלוי בהקשרים". רוזן עמד על כך, שרק דקות אחדות קודם לכן אמר לופוליאנסקי, שאיש מבני משפחתו לא קיבל כסף מדכנר, וכי גירסתו התפתחה בבית המשפט.

בסיום עדותו של לופוליאנסקי, אמר לו רוזן כי מקור כוחו היה ביד שרה - ולכן טוענת התביעה שתרומות לאגודה הן מתן כוח לו עצמו. לופוליאנסקי השיב, כי כלל לא רצה להיכנס לפוליטיקה אלא להמשיך בהוראה, אך הסכים רק בעקבות שיחה עם הרב יוסף שלום אלישיב.