קצינים בכירים במחוז ירושלים של המשטרה העלו טענות בלתי מבוססות נגד רופא המחוז, במטרה להצדיק את אי-הארכת חוזהו. הראיונות שערכו לו שני מפקדי המחוז לשעבר, אילן פרנקו ואהרון פרנקו, ושבעקבותיהם פוטר היו בלתי תקינים. כך עולה מהחלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד מינץ.

ד"ר הרמן רוזנפלד, יליד 1948, התגייס למשטרה בשנת 1990 ובשנים 2008-1997 שימש כרופא הראשי של משמר הגבול. בפברואר2007 התמנה לרופא של מחוז ירושלים וכעבור חודשיים נערך לו ראיון עם מפקד המחוז דאז, אילן פרנקו (ששימש מאוחר יותר כסמפכ"ל המשטרה), ובעקבותיו אושפז למשך שלושה ימים בשל עלייה חדה בלחץ דמו.

כאשר נכנס אהרון פרנקו (כיום - נציב שירות בתי הסוהר) לתפקיד מפקד המחוז בקיץ 2007, הוא קבע ראיון נוסף עם רוזנפלד. לטענת רוזנפלד, הראיון נמשך שלוש דקות בלבד, ובסיומו קבע פרנקו שהוא אינו מתאים לתפקידו בשל "חוסר מוטיבציה מופגן" - וזאת בניגוד לחוות דעתו של קצין הרפואה הראשי של המשטרה. רוזנפלד ביקש צו שיקבע שאי-הארכת תפקידו הייתה פסולה וכך יוכל להגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

המשטרה טענה, כי הצטברו חוות דעת שליליות רבות נגד רוזנפלד, ובין השאר ציינה שמסיבות רפואיות הוא אינו יכול לשאת משאות כבדים וללבוש שכפ"ץ - דבר הפוגע במילוי תפקידו. הוועדה שהחליטה שלא להאריך את שירותו שמעה את קצין משאבי אנוש, ראש מדור צעדים מינהליים וסגן מפקד המחוז, שטענו כולם שרוזנפלד אינו מבצע את תפקידו כנדרש וש"מדי יום" מתקבלות תלונות עליו מצד שוטרים. עוד מסרה המשטרה, כי רוזנפלד מקבל קיצבה של 23,000 שקל ולכן אין יסוד לטענתו שנגרם לו נזק כלכלי כבד ביותר.

אין תיעוד מזמן אמת


מינץ אומר (17.9.13), כי לכל הטענות נגד רוזנפלד "לא נמצא כל תיעוד בכתב מזמן אמת. לא על בעיות מקצועיות של העותר, לא על בעיות משמעתיות שלו ואף לא על בעיות התנהגותיות אחרות. כל הטענות כנגדו נטענו בעל פה, כשלטענת העותר הוא שמע עליהם לראשונה רק באותה ישיבת וועדה. אדרבה, המסמכים שהוגשו על-ידי העותר מלמדים דווקא על שביעות רצון מרובה מתפקודו".

עוד מציין מינץ, כי לא הוכח שלרוזנפלד יש מגבלה רפואית כלשהי. מדבריו של מינץ גם עולה האפשרות, שאהרון פרנקו פיברק את תוכן הראיון עימו: "לא ניתן לשלול את טענת העותר כי הדברים שיוחסו לו בראיון שנערך לו ביום 4.7.07 על-ידי מפקד מחוז ירושלים לפיהם הוא אמר כי אינו מוכן לשרת כרופא במחוז ירושלים, לא נאמרו על ידו וכראייה הצביע על העדר חתימתו על הראיון".

מינץ מסכם: "די נהיר, אפוא, כי נוכח הראיות הרבות בדבר הצטיינותו של העותר במהלך שנות שירותו ונוכח הפגיעה בו כתוצאה מפרישתו מהשירות, בין היתר נוכח גילו, היה על המשיבים לבסס את החלטתם בדבר אי המשך שירותו של העותר בראיות מינהליות מספיקות, ולהצדיקה במישור הנורמטיבי, בין היתר נוכח הדרך שהותוותה בפסיקה על משקלם של השיקולים השונים כאמור. ברם, המשיבים לא העמידו תשתית עובדתית ראויה, ולו ברמה הנדרשת במישור המינהלי, ומתוך החלטתם עולה כי הם לא נתנו דעתם על מכלול השיקולים הרלוונטיים הקבועים בנהלי המשטרה ועל משקלם כפי שהותווה בפסיקה.

"דברי סגן מפקד מחוז ירושלים בפני הוועדה, כי עמדת מפקד המחוז [אהרון פרנקו] היא חד-משמעית, לפיה הוא אינו חפץ בשירותו של העותר במחוז ירושלים, תומכים גם הם במסקנה כי השיקולים שנשקלו לא נשקלו באופן המצופה מרשות מינהלית. ההחלטה אשר נתקבלה תוך התעלמות משיקולים רלוונטיים, תוך מתן משקל בלתי ראוי לשיקול זה או אחר תוך איזון בלתי סביר בין מכלול השיקולים, חורגת איפוא, מגדר מתחם הסבירות".

מינץ מסיים בקביעה ההצהרתית אותה ביקש רוזנפלד: "לא היה מקום לקבלת ההחלטה בדבר אי הארכת שירותו של העותר על כל המשתמע מכך, זולת החזרתו לשירות פעיל, כאמור". המשטרה חויבה לשלם לרוזנפלד הוצאות בסך 20,000 שקל. את רוזנפלד ייצג עו"ד אברהם פרץ, ואת המשטרה - עו"ד ענבל וילנר.