לא קיים לאום ישראלי הנפרד מהלאום היהודי ולכן אין אפשרות לרשום "ישראלי" בסעיף הלאום במרשם האוכלוסין. כך קובע (יום ד', 2.10.13) בית המשפט העליון.

שורה של אישים ביקשו ממשרד הפנים לרשום את לאומם כ"ישראלי", ומשנדחו פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט נעם סולברג (כיום בביהמ"ש העליון) דחה את עתירתם באומרו, כי הנושא אינו שפיט. ביהמ"ש העליון דחה את ערעורם, אם כי קבע שהנושא שפיט.

השופט עוזי פוגלמן, שכתב את עיקרו של פסק הדין, עומד על הגלגולים הרבים שעברה שאלת הלאום במשפט ובחברה בישראל. פסק הדין המכונן בנושא הנדון ניתן בתחילת שנות ה-70 בעניינו של גיאורג טמרין ובו קבע הנשיא דאז, שמעון אגרנט, כי לא הוכח קיומו של לאום ישראלי. לדבריו, "אין משמעות למבחן ההרגשה הסובייקטיבית של אדם פלוני בדבר השתייכותו ללאום אלמוני, מבלי שניתן לקבוע על-פי קריטריונים כלשהם, שאותו לאום הוא בנמצא".


אין תשתית עובדתית


העותרים ביקשו למעשה לבטל את הלכת טמרין, אך ביהמ"ש העליון קבע שאין לכך מקום. לדברי פוגלמן, "כדי שיינתן הסעד המבוקש כפי שהוצג על-ידי המערערים ולפי ההלכה שעליה לא מצאו הם לחלוק, יידרש בית המשפט להצהיר על קיומו - על-פי אמות מידה אובייקטיביות - של 'לאום ישראלי' שאליו הם משתייכים". הוא אומר ששאלת הגדרתו של הלאום היהודי מעסיקה את העם היהודי שנים רבות ואת הציונות מיום היווסדה, ויש לה השלכות גם על יחסיה של ישראל עם יהדות התפוצות.

פוגלמן מוסיף: "על המורכבות הטמונה בעיסוק בשאלות אלה - שבה נגענו בקצה המזלג - אין צורך להכביר במילים. לחלק משאלות אלה ניתן אולי למצוא תשובות בגדר הקונצנזוס הציבורי, וחלקן עודנו נתון במחלוקת עזה. המקום הטבעי לדיונים הללו אינו בין כתלי בית המשפט, אלא בזירות אחרות של השיח הציבורי והכתיבה האקדמית. טוב לו לבית המשפט אם ינהג בריסון רב בסוגיות אלה".

לדברי פוגלמן, "המערערים אינם מתמודדים עם קיומן של תפיסות מושרשות בציבור הישראלי ובפסיקת בתי המשפט ביחס לפרשנות המושג 'לאום' בדין הישראלי. טענתם של המערערים היא איפוא טענה נורמטיבית, כי ראוי להכיר בקיומו של לאום ישראלי כנגזרת של האזרחות הישראלית, ולדחות קיומם של לאומים אחרים בקרב אזרחי ישראל. המשוכה שעל המערערים לדלג מעליה היא כאמור במישור האובייקטיבי. דא עקא, שמלבד פריסת תפיסת עולמם הסדורה בנדון, לא הציגו המערערים תשתית עובדתית לכך שתפיסתו של הציבור הכללי את המושג 'לאום' השתנתה מימי פסק הדין בעניין טמרין ועד ימינו אנו".


אין לבטל את יהדות המדינה


גם השופט חנן מלצר אומר, כי הגיע למסקנה "שהמערערים לא הצליחו להראות כי ברבות השנים שעברו מאז שנפסקה הלכת טמרין התפתח בישראל (עובדתית או משפטית) 'לאום ישראלי', כטענתם, שבו אמורים להיות שותפים בני דתות שונות, או חסרי דת, או מי שמשתייכים, או השתייכו לקבוצות אתניות שונות".

מלצר מסיים באומרו: "מדינת ישראל הוקמה וקיימת כמדינה יהודית ודמוקרטית כפתרון עבור העם היהודי, שסבל רדיפות קשות במרוצת הדורות והוכה אנושות בשואה, וזהו גם אחד הטעמים להגדרתה - מבחינה חוקתית - ככזו. אין איפוא עיגון משפטי לרצונם של המערערים לבטל את 'יהדותה' של המדינה ולהפוך את כל אזרחיה לבעלי 'לאום ישראלי'. הקביעה האמורה איננה גורעת, כמובן, מחובתה של המדינה, הנגזרת אף היא מיהדותה של המדינה ומהיותה דמוקרטית - להגן ולהעניק שוויון מלא לכל אזרחיה, תושביה והנתונים לשליטתה, והכל ללא הבדל לאום, גזע, דת, עדה ומין".

פוגלמן הציע למערערים לבקש ממשרד הפנים להותיר ריקה את שורת הלאום במרשם ובתעודת הזהות. מלצר הסתייג מהצעה זו, באומר שסעד זה כלל לא נתבקש ולכן בית המשפט אינו יכול להביע דעה לגביו. הנשיא אשר גרוניס אמר, כי מאחר שאפשרות זו כלל לא הועלתה, הוא נמנע מלהתייחס אליה.

בין המערערים היו עוזי אורנן, אורי אבנרי, שולמית אלוני, אלון אולארצ'יק ויהושע סובול, והם יוצגו בידי עוה"ד יואלה הר-שפי ויוסף בן-משה. את המדינה ייצגה עו"ד רות גורדין.