"
אהוד אולמרט היה מפעל חיי. רתמתי את כל כולי כדי לעזור לו להצליח במשימותיו, לתת לו את האפשרות להיות רגוע ושלא יצטרך להתעסק בדברים שהוא לא צריך". כך אומרת (יום א', 6.10.13)
שולה זקן בפתח עדותה במשפט
הולילנד.
לדברי זקן, התואר שלה כ"יועצת בכירה" לאולמרט נועד לצורכי שכר, והיא לא עסקה בתכני הנושאים, אלא לכל היותר ייעצה לו בנושאים פוליטיים. זקן אמרה כי במקרים רבים נרשם שמה בפרוטוקולים למרות שלא אמרה דבר, והיו מקרים בהם נכנסה ללשכתו של אולמרט במהלך פגישה רק כדי לנוח מעט.
זקן סיפרה, כי בעת התפוצצות פרשת הולילנד באפריל 2010, היא שהתה בחופשה משפחתית בלוס אנג'לס, ובתקשורת נטען שהיא ברחה מ
הארץ. במקביל נערך חיפוש בביתה והיא נדרשה להתייצב במשטרה מיד עם קבלת ההזמנה. סניגורה דאז, עו"ד
מיכה פטמן, ביקש מהמשטרה להוציא הודעה בשל רצח האופי שנעשה לה בתקשורת, אך נאמר לו שהיא אינה אחראית לפרסומים.
"כאשר מדובר בי - הכל מותר"
זקן הוסיפה: "לא התנדבתי לחזור, מפני שנמאס לי, משום שכאשר מדובר בי - הכל מותר. עברתי חקירות משפילות. אמרו לי שעורך הדין שלי לא נאמן לי. נאמר לי שאולמרט משתין עלי בקשת ומוכר אותי. אני לא רוצה שירחמו עלי, אני משתדלת להיות חזקה, אבל מה שאני עברתי - אף אחד לא עבר.
"פטמן מוסר לתקשורת שאני באה לשתף פעולה, אחרי שבראשונטורס וטלנסקי לא שיתפתי פעולה, והציע למשטרה להביא אותי. הם ענו בשלילה ואמרתי למשפחה לחכות לי, ואני אלך הביתה ואתקלח ואחליף בגדים. בלוס אנג'לס התקשורת חיכתה לי, וכל המטוס עם עיתון פתוח שאני בעמוד הראשון.
"בארץ אני מנסה להגיע ליציאה, ואז מחכים לי בריונים שעוצרים אותי. המשפחה בחוץ מחכה לי, לא יודעת מה קורה אתי. לוקחים אותי לאולם שאין בו איפה לשבת, אני עומדת שם הרבה זמן, הם רוצים לעשות חיפוש במזוודות. אני מבקשת רק לצאת למשפחה, גם בליווי של לוחמים קרביים עם רובים שחלילה לא אברח, אבל הם לא מסכימים. אני מבקשת להיפגש עם עורך הדין, אומרים לי שהוא בדרך, ולא ידעתי שמיכה גר בחוץ-לארץ, שזה לוקח לו כל כך הרבה זמן".
זקן נלקחה מיד לחקירה, כאשר מחוץ לבניין המשטרה מחכים כלי התקשורת. "כבר בחקירה הראשונה, למרות כל מה שעברתי, אני מבקשת לעמת אותי עם
שמואל דכנר". זקן הסבירה, כי שמרה על זכות השתיקה בפרשת טלנסקי, משום שחשבה שההתנהגות בנושא העדות המוקדמת שלו אינה הגונה, ולמרות זאת נלקחה לעימות עם טלנסקי, "אז הבנתי שהם לא רוצים לדעת את האמת. אבל פה אני מבקשת עימות, ואם יש לי מה להסתיר - למה אני מבקשת עימות?". זקן הוסיפה: "אם הייתי מדברת - לא היה תיק נגד אהוד".
"תא המעצר היה מכוסה קיא"
זקן האשימה את המשטרה בהצגת מצג שווא לבית המשפט, כאשר מעצרה הוארך בשבוע. היא סיפרה, שבני משפחתה לא הצליחו להיכנס לאולם בשל ריבוי אמצעי התקשורת. "אני צריכה פריבילגיה כבן אדם, ואלי לא התנהגו כבן אדם. זו לא הייתה חקירה על-מנת להגיע לחקר האמת. זו הייתה חקירה מבולבלת. עימות אחד עם דכנר - וזה היה נראה אחרת. היה חשוב רק דבר אחד: מה אני יכולה להגיד על אהוד אולמרט. הייתי צריכה להגיד שאני לא משתפת פעולה עד שיעמתו אותי עם דכנר, ועל זה אני אצטער עד יומי האחרון".
לדברי זקן, תא המעצר היה מכוסה בקיא, לא ניתן היה לשכב על המזרן ובקושי אפשר היה להתקלח. "אי-אפשר היה לישון, כי הייתה שם עצירה שהחליטה לפתוח את המים כל לילה. וטריקת הדלתות והצעקות. הייתי באה לחקירות ויכולתי להגיד שאני לא יכולה לעמוד בהן, אבל חשבתי שאין לי מה להסתיר ושאני יכולה לשתף פעולה".
זקן העירה, כי חויבה להיפגש עם הפסיכיאטר של בית המעצר, ו"שרק מהדיבורים שלו חשבתי להתאבד, כי הוא הכניס אותי לדיכאון הכי גדול". בהמשך העדות אמרה, כי מאסה במשטרת ישראל, ושאלה מדוע היה צורך להביא את בעלה לחדר החקירות כדי שיראה אותה במצב זה.
"הוא הצטייר בעיני כגביר"
הסניגור, עו"ד
עופר ברטל, שאל את זקן מה היה הרושם הראשון שלה מדכנר. היא השיבה: "לא הכרתי את האיש שישב פה. הכרתי אדם חייכן, לבבי, חכם, מסביר פנים, ג'נטלמן. מהר מאוד התחברנו. מהר מאוד הוא סיפר על עצמו, על חייו, על חפצי אמנות. הוא הצטייר בעיני כגביר. אולי טעיתי, אבל ככה התרשמתי. הרגשתי שבא בן אדם שאכפת לו ממני, שלא מבקש ממני שום דבר. בחיים הוא לא קרא לי 'שולה' אלא מאמל'ה או בובל'ה. מאוד-מאוד היה חשוב לו להרשים אותי בעושרו הרב".
זקן סיפרה, כי בימים הראשונים של המשפט ניסתה ללכוד את מבטו של דכנר, "כדי שאני אוכל להבין למה הוא עושה את זה, למה הוא משקר. כשהוא קם ללכת, עמדתי במעבר כדי שהוא ייתקל בי. אבל לא, הוא השפיל את המבט והלך. בחיים לא ביקשתי ממנו שום דבר; הוא כל הזמן הציע. אם הייתי מקבלת את כל ההצעות שלו, כתב האישום היה צריך להיות של אני לא יודעת כמה עמודים".
"כמו לנסוע לחוץ לארץ"
ברטל הציג שיחות בין זקן לדכנר בשנת 2006, שהוקלטו בסתר במסגרת חקירת פרשת רשות המיסים. באחת מהן, בזמן מלחמת לבנון השנייה, שאל דכנר כיצד לטפל בפגיעה ברכבל בצוק מנרה; זקן ציינה, כי המליצה לו לפעול במסלול הרשמי ולא ניסתה לסייע לו מעבר לכך. זקן כינתה בשם "מריבת
אוהבים" ויכוח שהיה להם באחת השיחות.
זקן אישרה שהיו מקרים בהם בכתה על כתפו של דכנר, וטענה - בניגוד לדבריו של דכנר - שגם הוא שיתף אותה בנושאים רבים. "הוא לא סיפר לי על חברה שהייתה לו, כי הוא רצה שאני אחשוב שאני אחת ויחידה", הוסיפה. לדבריה, דכנר הציע לו עוד ועוד מתנות, "כי אני אהובתו והוא רוצה שיהיה לי טוב".
זקן טענה, כי מערכת היחסים הייתה מיומה הראשון על בסיס אישי ולא על-רקע של יחסי עבודה, שכן דכנר ידע מהו תפקידה הטכני-בעיקרו בלשכתו של אולמרט. לדבריה, דכנר הציע לה עבודה, ואם ביקש להשפיע בעזרתה על אולמרט - לא הייתה סיבה שיציע זאת. "מערכת היחסים בינינו התפתחה לאט-לאט, ובאיזשהו שלב לא רציתי שיידעו עליה וזה לא נרשם ביומן", הוסיפה.
רוב היציאות של זקן עם דכנר מהעבודה היו כאשר אולמרט לא היה בארץ, ומאחר שבעת כהונתו של אולמרט כראש העירייה כמעט לא יצאה מירושלים - "בשבילי לנסוע לתל אביב היה כמו לנסוע לחוץ לארץ. היינו הולכים לטייל, מסעדה טובה, טיילנו הרבה בטיילת". היא הכחישה את דבריו של דכנר שביקשה סיוע בעבודה לבעלה, משום שלא היה לו כישורים מתאימים לפעילותו של דכנר, ובמידת הצורך אולמרט ("אבא שני שמכיר את כל העולם ואשתו") סייע בכך.
"אף סוד איננו פלילי"
זקן הוסיפה בהתרגשות רבה: "אני לא רוצה רחמים, אני רוצה צדק. אני צריכה להחזיק את בעלי, המשפחה שלי מתפוררת. חוקר צריך לשבת יום אחד בתא מעצר ואז אולי הוא יבין איך חוקרים אנשים. אף בן אדם לא היה עומד במה שאני עמדתי ונשאר בחיים!
"אהוד אולמרט הוא מפעל חיי; מה אתם רוצים שאני אתן לכם? יש לי מלא סודות, שאף אחד מהם איננו פלילי. הייתה לי זכות גדולה לשרת - ובראש ובראשונה הייתי משרתת - אדם גדול כזה. אז על זה לקבל עונש? אם כן, אני מחזיקה מעמד כי אני מקבלת את העונש הזה באהבה גדולה". זקן האשימה את פרקליט המדינה,
משה לדור, בהדלפת פרשת האזנות הסתר כאשר טלנסקי הפסיק לשרת את מטרות התביעה.
