שמואל דכנר העליל על אהוד אולמרט כאילו קיבל שוחד, במטרה לקבל מעמד של עד מדינה והטבות כלכליות חסרות תקדים. כך טוענים (יום ה', 13.2.14) סניגוריו של אולמרט - עוה"ד רועי בלכר, ליאת ארזי, ירון ליפשס ואלעד כהן - בסיכומיהם במשפט הולילנד.

לדברי ההגנה, כל כתב האישום נגד אולמרט מבוסס על עדותו של דכנר, שכן בלעדיה יש רק ראיות נסיבתיות. "לעדות דכנר כנגד אולמרט אין כל ערך ראייתי ויש להתעלם ממנה לחלוטין, משל לא הייתה מעולם" - הן בשל שקריו המרובים של דכנר והן משום שלא נחקר בחקירה נגדית בידי סניגוריו של אולמרט.

"בגירסת דכנר נגד אולמרט שולבו חלקיקי אמת. בכך התבטאה ייחודיות שיטת בניית השקר של דכנר בנוגע לאולמרט. חלק מהעובדות הכלולות בגירסתו הן אמיתיות, אך באלה לבדן אין דבר וחצי דבר כדי להפליל את אולמרט בעבירת השוחד. רק לאחר שדכנר הוסיף על עובדות אלו תרחישים ותיאורים שקריים, ובנה סיפור שאמת ושקר משמשים בו בערבוביה, נוצרת גירסת השוחד כנגד אולמרט", אומרים הסניגורים.


"דכנר הביא להגשת מסמכים מזויפים"


ההגנה טוענת, כי דכנר העליל על אולמרט כדי לקבל מעמד של עד מדינה והטבות כלכליות חסרות תקדים, אותם לא היה מקבל אילו היה מעיד רק על שוחד לעובדי ציבור בדרג בינוני. מסיבה זו הלכה גירסתו נגד אולמרט והתפתחה, והשתכללה ככל שהתקרב דכנר למועד בו היה עליו לשכנע את הפרקליטות להעניק לו מעמד זה.

"דכנר הפיל את המאשימה בפח פעם אחר פעם, וגרם לה להגיש לבית המשפט מסמכים מזויפים ולאפשר לו להעיד דברי כזב גורמים על-אודותם בבית המשפט", נטען בסיכומים. שקריו וזיופיו של דכנר פועלים לחובת התביעה, בדיוק כשם ששקרים של נאשם פועלים לחובתו, וכך נוצרת מסה ראייתית שלילית שיש צורך בראיות כבדות משקל כדי להתגבר עליה, נאמר עוד.

יחסיו של אולמרט עם דכנר היו כשל ראש עירייה עם מי שמוביל פרויקט גדול שראש העירייה מעוניין לקדם - ותו לא, נאמר בסיכומי סניגוריו. דכנר הוזמן לאירועים רשמיים כמו רבים אחרים, לא הוזמן בפועל לאירועים משפחתיים של אולמרט, והאחרון הודה לו בצורה שגרתית על מתנות שגרתיות. היה זה דכנר שהעצים בצורה שקרית, בעיקר באוזניו של הלל צ'רני, את יחסיו עם אולמרט - כדי להאדיר את מעמדו בעיני מעסיקו.


"אולמרט לא טיפל בהיטל"


הסיכומים עוסקים בהרחבה בטענת המדינה לפיה דכנר העניק לאולמרט תרומות של 1.5 מיליון שקל. לדברי ההגנה, אין אפילו שמץ של הוכחה לתרומות כאלו, וכל שקיים הוא תרומות לגיטימיות לצידו של מסמך שזייף דכנר, ובו התיימר לתעד תרומות בלתי חוקיות בהיקף של כמה רבבות שקלים בלבד.

הסניגורים גם דוחים את גירסת התביעה, לפיה אולמרט הוא שביקש מדכנר לסייע למהנדס העיר ירושלים דאז, אורי שטרית, שנקלע למצוקה כלכלית לאחר מות אחיו. הראיה היחידה היא עדותו של דכנר, שכזכור לא נחקר על כך על ידם, הם מציינים. בין היתר נטען, כי אפילו לגירסתו של דכנר - הוא החל לסייע לשטרית שמונה חודשים לאחר שאולמרט כבר עזב את תפקיד ראש עיריית ירושלים. ואילו טענתה של המדינה, כאילו זקן אישרה שאולמרט הוא שביקש את העזרה, היא טענה שאינה נכונה בעליל.

ההגנה מתייחסת בסיכומיה גם לתמורות שלטענת המדינה נתן אולמרט כנגד השוחד. בנוגע לטענה המרכזית, לפיה אולמרט התערב והביא לכך שהיטל ההשבחה שישלמו היזמים יסתכם ב-20 מיליון דולר בלבד, היא אומרת שהמדינה לא הביאה לעדות את שני האישים המרכזיים שלשיטתה היו מעורבים במהלך - רענן דינור ואודי ניסן. המסמכים מלמדים שדינור הוא שמינה את ניסן לטפל בנושא ושלאולמרט לא היה כל חלק בכך.

החלק האחרון בסיכומים עוסק בהתנהלותו של אולמרט לנוכח המידע שמסר לו אביגדור קלנר, ולפיו דכנר טוען ששיחד אותו. ההגנה אומרת, כי העובדה שאולמרט סירב לנקוף אצבע מלמדת שלא היה לו ממה לחשוש. הוא לא התלונן במשטרה על סחיטה משום שהיה נתון אז בעיצומן של חקירות ולא סמך עליה. לעומת זאת, אולמרט עדכן את פרקליטיו והיה מוכן להסיר את החיסיון על שיחותיו עימם - אך המדינה בחרה שלא לזמן אותם אפילו לעדות במשטרה.