פרס ישראל - לרבנית ולאיש הייטק

הרבנית עדינה בר שלום היא חלוצה. עשייתה פורצת דרך של ידע ושל סובלנות בין הרבדים השונים בחברה הישראלית, והשלכות פעילותה נרחבות הרבה מעבר לאוכלוסייה החרדית אליה היא משתייכת.

בעשייתה רבת השנים היא משלבת בין אורח החיים החרדי לבין פתיחות מחשבתית, בין עולמה העשיר של היהדות לבין הגיוון והאוניברסליות של ההשכלה הגבוהה. מתוך חזון, ראיה לטווח רחוק ואומץ הקימה את המכללה החרדית בירושלים לפני כשלוש עשרה שנים. המכללה שמה לה למטרה לאפשר לחרדים המעוניינים בכך לרכוש השכלה ומקצוע, אשר יוביל אותם לפרנסה מכובדת כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית.

הרבנית עדינה בר שלום היא בתו של המנהיג הדתי והרוחני מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. היא נולדה בירושלים, ובגיל 3 עברה עם הוריה למצרים, בשל שליחות ציבורית של אביה.

כשחזרו לארץ נדדה המשפחה בין מחוזות שונים בארץ בכל פעם לצורך שליחות אחרת של הרב. השליחות הציבורית נטמעה ברוחה ובנפשה של עדינה, ומאז ועד היום הפעילות הציבורית היא חלק בלתי נפרד מחייה.

מאז ומתמיד הייתה אישה חרדית בלתי שגרתית, דבר שבא לידי ביטוי בלימודי עיצוב האופנה בשנקר, בהם החלה כשהייתה כבת 30. רצונה האמיתי היה ללמוד פסיכולוגיה, אולם מתוך צניעות וכיבוד בעלה, בחרה מסלול אחר, בלתי רגיל אף הוא.

בשנות התשעים, אל מול התנגדויות שעלו בחלק מהציבור לאורחות החיים והערכים החרדיים כפי שיוצגו על-ידי חברי תנועת ש"ס, החלה בחשבון נפש מעמיק אל מול החברה בה גדלה ואליה היא משתייכת. הרצון להתקבל בחברה הישראלית כרובד אינטגרלי ושווה ערך, הביא אותה לחשיבה מקורית ומעשית, המאפיינת אותה בכל דרכיה. מתוך חזון של הרחבת אפשרויות הפרנסה עבור הציבור החרדי, כשלב בדרך לקבלתו כפי שהוא בעיני החברה הישראלית, וכשהיא נסמכת על העוצמות הפנימיות אותן ספגה בביתו של אביה, יזמה והובילה הרבנית בר שלום מהלך מורכב ומהפכני. במו ידיה הקימה מוסד, בו יוכלו בני החברה החרדית לרכוש השכלה אקדמית באווירה התואמת את אורח חייהם. בעיני רוחה ראתה הרבנית את בני החברה החרדית מובילים ומנהיגים בחברה הישראלית, מתוך בסיס של יכולות ומצוינות.

בפניה עמדו התנגדויות רבות. החברה החרדית לא ראתה בעין יפה את רכישת ההשכלה האקדמית, בין היתר לאור תנועת ההשכלה לפני כמאתיים שנה באירופה, אשר הובילה לחילון והתבוללות של רבים. אולם הרבנית בר שלום מאמינה שבני החברה החרדית מסוגלים לרכוש השכלה לצד לימוד תורה, כאמצעי למוביליות חברתית והשתלבות במעגל העבודה. היא רואה את החרדים מגיעים להישגים במסגרת הציבור הכללי תוך שמירה על הערכים המקודשים להם. לדבריה- "הגיע הזמן שרופאים, פסיכולוגים ומדענים חרדיים בעלי השראה מהלימודים התורניים, ישתלבו במערכות הקיימות ומתוך כך גם יבריאו את החברה החרדית עצמה".

ההנהגה החרדית התנגדה בתוקף למהלך, וחששה שמהלך זה יפר את ההגמוניה ויחתור תחת חשיבות לימוד התורה.

כמו-כן, בתחילה הגורמים האקדמיים היו ספקנים לגבי רעיונה החדשני של הרבנית, והתקשו להאמין בשילוב חרדים חסרי רקע לימודי בסיסי בלימודים אקדמיים. הם התקשו להבין לעומק את הפערים וההבדלים המנטאליים עמם מגיע הסטודנט החרדי, אשר על-מנת שיצליח, דורשים התאמות והכנות.

עם כל ההתנגדויות והמכשולים מבית ומחוץ התמודדה עדינה כשליחה של חזון ושל רעיון הדוגל בשילוב ובפתיחות מצד הצדדים השונים, לקראת המשך חיים יחדיו במדינת ישראל.

במרץ 2001 נפתחה מכינה קדם אקדמית עבור עשרות בנות חרדיות למטרת שילובם בלימודים אקדמיים. באוקטובר 2003 השתלבו 45 נשים חרדיות בלימודי עבודה סוציאלית במכללה החרדית ירושלים, אותה הקימה הרבנית עדינה. נשים אלו קיבלו בסיום לימודיהן תואר ראשון בעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. המכללה החרדית הוקמה כ"בית" לאוניברסיטאות המלמדות בה ומעניקות תארים לחרדים, הלומדים בה, תוך הבנה והתאמה של הצרכים המיוחדים לאוכלוסייה זו מבלי לפגוע בתכנים האקדמיים.

מאז, נפתחו במסגרת המוסד חוגי לימוד רבים למבחר מסלולי לימוד לתואר ראשון, לדוגמה פסיכולוגיה, מדעי המחשב, לוגיסטיקה וכלכלה, קלינאות תקשורת, ניהול, מדעי המדינה ותקשורת וכ'ו. כמו-כן נפתחו מסלולים לתואר שני, כגון תרפיה במוזיקה, ניהול ויישוב סכסוכים, ייעוץ חינוכי ועוד. התארים ניתנים על-ידי מבחר של מוסדות אקדמיים ממערכת ההשכלה הגבוהה בארץ, אולם תוך מתן מעטפת ניהולית ואקלים חרדי ללומדים.

המהפכנות האמיתית היא בכך שהדבר לא נעשה במחשכים. תלמידי המוסד יכלו להתגאות בכך שהם לומדים לימודים אקדמיים ומתפרנסים, לצד היותם חרדים מאמינים. זוהי בשורה של ממש עבור החברה החרדית, אשר הדבר היה בלתי נתפס בה עד שהקימה עדינה את המכללה.

כיום, מוסדות אקדמיים רבים מקיימים מסגרות לחרדים (מח"רים) בהתאם למדיניותה של הוועדה לתכנון ותקצוב והמועצה להשכלה גבוהה, אשר רואות כמשימה לאומית את המשך חזונה של עדינה והרחבת האפשרויות להשכלה אקדמית לאוכלוסייה החרדית. מדיניותם, שמביאה לכך שכיום כשבעת אלפים סטודנטים חרדים לומדים במוסדות השונים, במגוון תחומים, עומדת על כתפיה החלוציות של עדינה, אשר ראתה לפני כעשור ומחצה מה שנראה היום כברור והכרחי.

ההשפעות הנרחבות של פעילותה של עדינה ניכרות לא רק באוכלוסייה החרדית, שם הרצון והתשוקה להרחיב את הידע ולקיים חיי פרנסה בכבוד הופכים לזרם של ממש, אלא בכלל הקהילה האקדמית והחברה בישראל. כיום, ברי כי יש צורך בשילובם של החרדים במעגלי התעסוקה והעבודה, לא רק עבור יכולת הפרנסה שלהם, אלא גם לטובת צמיחת המשק, והתפתחותה של החברה הישראלית כחברה הטרוגנית ייחודית, היכולה להכיל רבדים שונים המתקיימים זה בצד זה. גם אנשי האקדמיה, אשר עד לתקופה האחרונה עסקו בעיקר בהכשרת אליטת האוכלוסייה למחקר והוראה, הרחיבו את עולמם. הם פגשו באנשים אשר לעיתים מתגוררים מאוד בסמוך אליהם, אולם נראים שונה ובאים מרקע שונה. עם זאת, התשוקה לידע ולהתפתחות מגשרים על הפערים ומובילים לשיח, אשר היה כל כך חסר בחברה הישראלית. מרחיב את הלב לשמוע באופן אישי את סיפוריהם של הסטודנטים החרדים הצמאים לידע, כמו גם את סיפור מפגשם של אנשי אקדמיה עם אותם סטודנטים, אשר הופכים את חווית ההוראה ליריעה רחבה כמו גם חוויה אנושית מפעימה.

התהליך עוד לא הושלם, ועדיין יש מי שאינם תומכים בהרחבת האפשרויות עבור הציבור החרדי, משני הצדדים, אולם המהפכה שהתניעה הרבנית כבר בעיצומה ולא ניתן להשיבה לאחור.

הרבנית בר שלום ביצעה ומבצעת את כל פעילותה כיו"ר המכללה החרדית ירושלים ובכלל בהתנדבות מוחלטת, והיא אינה נוטלת שכר מכספו של המוסד, ואף תורמת לו משלה.

הרבנית עדינה פעילה בפורומים רבים של חרדים, דתיים וחילונים המיועדים לשיפור איכות החיים במדינת ישראל ולכבוד הדדי בין כל האוכלוסיות החיות בה, ללא הבדל סקטוריאלי, סוציו אקונומי, דתי וגזעי.

בהתאם לכך היא חברה בוועדות מנהלים ודירקטוריונים שונים כגון: הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה בראשות ראש הממשלה, וועד מנהל של אוניברסיטת בר-אילן, דירקטוריון "יד בן צבי", חברת המועצה המייעצת של "מפעל הפיס", ה"אגודה לקידום החינוך", וועד המנהל של מט"י (מרכז לטיפוח יזמות) ירושלים,ה"מועצה לרוח האדם בחינוך" שעל-יד האוניברסיטאות והמכללות בישראל, עמותת כ"ן - כוח נשי לקידום נשים בפוליטיקה ועוד.

המהלך האדיר של שילוב החברה החרדית באקדמיה, אותו מובילה הרבנית בר שלום, בשילוב עם האומץ והנחישות שניחנה בהם ומלחמתה במוסכמות חברתיות ובהנהגה החברתית זיכו אותה בפרסים ותארים כגון: ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד - אוניברסיטת בן-גוריון, אות אביר איכות השלטון מטעם - התנועה למען איכות השלטון בישראל, עמית כבוד - במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללת רופין, כמו-כן נבחרה כחברה ב"אשוקה" - ארגון בינלאומי ליזמות חברתית, אות "ירושלים שלי" ועוד.

אבינועם (אבי) נאור אדם צעיר יחסית, בן 64 בסך-הכל, ובכל זאת נפרשת שנות דור אחורה יריעת עשייתו המגוונת, המשמעותית ורצופת ההצלחות עבור התעשיה, המשק והחברה בישראל, עד תחילת פעילותו כיזם צעיר ומוכשר באמצע שנות השבעים.

א. מהבולטים שבאבות המייסדים של ההיי-טק הישראלי
במניית היסוד שלו בפיתוח תעשיית הטכנולוגיה הישראלית זכה נאור עוד בהיותו בוגר צעיר של החוג למדעי המחשב בטכניון. שנים רבות לפני שהפכה ישראל למעצמת טכנולוגיה עילית עולמית, ייסד עם קבוצת חברים חברת טכנולוגיה קטנה בשם "עורק", שפיתחה תוכנת Billing לייעול גביית חובות מלקוחות. עם הזמן התפתחה עורק, עד שהולידה מתוך עצמה את חברת "אמדוקס".

במשך השנים התקדם נאור בליבת הניהול של אמדוקס המתפתחת, עד שבשנת 1995 התמנה למנכ"ל החברה ולנשיאהּ, והוביל אותה בשבע השנים שעמד בראשה אל שרשרת פסגות מקצועיות, שמיצבו אותה כחברת הטכנולוגיה הגדולה ביותר שיצאה מישראל וכאחת מחברות ה-Billing הגדולות בעולם.

מטבע הדברים, שותפים רבים להצלחת אמדוקס, אולם אין מחלוקת באשר לזהותו של איש המפתח שהפך אותה לגאוות ההיי-טק הישראלי שהיא, למקור הכנסה רב-חשיבות ובלתי נדלה למשק הישראלי ולמקור פרנסתן של קרוב לעשרים אלף משפחות בארץ ובעולם.

"אבי נאור הוא האיש שבזכותו הגיעה אמדוקס לאן שהגיעה", התוודה בהערכה מחליפו בתפקיד המנכ"ל, דב בהרב. "בשנותיו כמנכ"ל הכפילה החברה את שוויה פי שבעה ויצרה עשרת אלפים מקומות עבודה".

למרות צמיחתה המטאורית של אמדוקס תחתיו, לא התפתה נאור למכירת החברה לידיים זרות בסכום כסף גדול, והתמיד בהצעדתה למעמד מובילת שוק עולמית. הפיתוי "לעשות אקזיט" הכניע רבים וטובים וגרם לתעשיה הישראלית לאבד מוקדים רבים מספור של מצוינות עסקית בעלת פוטנציאל להובלה עולמית. יספיקו רק חלק מהאצבעות בכף יד אחת כדי לספור את חברות הטכנולוגיה הגדולות שבחרו בנתיב הארוך והמאתגר שפילס נאור במו ידיו, ונשארו בישראל כדי לצמוח ולהוביל דווקא מכאן.

עד היום, כל יזם צעיר המתמודד עם האתגרים המורכבים שבניהול חברת טכנולוגיה נושא את עיניו אל נאור, מהבולטים שבאבות המייסדים של ההיי-טק הישראלי, ורואה בפועלו הוכחה מובהקת לכך שגם בהשגת הובלה עולמית אפשר להישאר ישראלים וציונים; שאפשר להקים מרכזי פיתוח בשדרות במקום בעמק הסיליקון ועדיין להצליח לתפארת מדינת ישראל.

ב. ממובילי המאבק בקטל בדרכים בישראל

פרק חיים עסקי וטכנולוגי זה, מפואר ככל שיהיה, אינו אלא מבוא לפרק חייו המרכזי של נאור, שאליו נותב בסערת אסון: סמוך להתמנותו למנכ"ל אמדוקס נהרג בנו, רן ז"ל, לוחם צעיר ביחידת הקומנדו הימי, בתאונת דרכים בעת חופשה מהצבא.

לתהומות היגון של השכול, יודע כל מי שמכיר, יש תכונה להציף כלפי מעלה קווי אישיות נסתרים ולחשוף את קרקעית נפשו של האדם, לטוב ולרע. תגובתו של נאור לאובדן בנו הייתה בפנייה מיידית אל טובת הכלל, ובהעדפתה במובהק על פני טובתו האישית.
כשנתיים לאחר האסון הקים את עמותת "אור ירוק" למאבק בתאונות הדרכים, המהוות את גורם המוות הראשון בקרב צעירים בישראל, ומימן מכיסו את מגוון פעילויותיה הציבוריות בשירות המאבק הלאומי בקטל בדרכים.

העמותה, שאותה ייסד בשנת 1997 ואשר למען התמסרות לה התפטר מתפקידו באמדוקס חמש שנים לאחר מכן, קצרה הצלחות רבות בהעלאת המאבק בתאונות למדרגת משימה לאומית. היא מנוהלת על-פי סטנדרטים שאותם ייבא מהעולם העסקי, תוך מדידה מתמדת של יעילות המיזמים השונים ופעילות העמותה.

על כל אלה יעיד אות המצוינות שבו זכתה העמותה מטעם ארגון "מידות", לבחינת אפקטיביות ארגוני המגזר השלישי בישראל.

עם פעולות העמותה ניתן למנות הפעלת אלפי מתנדבים מדי שנה בשנה במגוון משימות חברתיות; מתן הדרכה אישית לכ-300,000 נהגים צעירים בישראל חינם אין כסף; תרומה של יותר מ-100 ניידות למשטרת התנועה הארצית והעמדת מערך של כ-10,000 מתנדבים המפעילים אותן בשיתוף אגף התנועה; העברת הרצאות על בטיחות בדרכים בפני מאות אלפי ילדי גן, תלמידי יסודי, חטיבות ביניים ותיכון, חיילים, עובדים במקומות עבודתם וקשישים במעונות דיור מוגן; והנעת הממשלה לנקיטת פעולה ממשית לעצירת הקטל בדרכים.

לאחר שלמד את הנושא לעומק והתוודע לניסיון הבינלאומי המצטבר במאבק בתאונות הדרכים, הבין נאור שתוכנית לאומית המתוכננת ומתוקצבת בידי הממשלה היא המפתח להצלחה. הוא החתים כמיליון ומאתיים אלף אנשים בישראל על עצומה הקוראת לראש הממשלה דאז אריאל שרון להוציא לפועל תוכנית לאומית למאבק בתאונות, הגישהּ לראש הממשלה ושכנע אותו בנחיצות העניין. עד היום נותרה עצומת אור ירוק משנת 2005 העצומה הגדולה ביותר שנחתמה אי-פעם בישראל.

האם עומדת העמותה ביעדיה? הנתונים מראים שאכן כן: בעשור החולף, במקביל לפעילות האינטנסיבית של העמותה הן בתחום המחקרי, הן בתחום התקשורתי והן בתחום החברתי, צנח מספר ההרוגים בכבישי ישראל בכ-36% ועוד היד נטויה.

ג. מוביל חברתי פעיל בתוכניות בקהילה

בהקמת אור ירוק ובהפעלתה לאורך השנים לא ראה נאור את עצמו כפטור מהמשך המחויבות החברתית, והקים שתי קרנות נוספות: את קרן "אורן" הקים במטרה לפעול לשיפור מהותי במצב אוכלוסיית הילדים והנוער בסיכון בישראל.

הקרן שותפה בהשקעות בתוכניות רב-שנתיות במספר מסגרות פנימייתיות, המשמשות גם לפיתוח מודלים חינוכיים חדשים בתחום ובכלל זה מודל הפנימייה הקהילתית. הקרן מלווה באופן צמוד את הפנימיות ואת כפרי הנוער הנתמכים על ידה הן חינוכית והן חומרית, מתוך מטרה לשלב את הילדים ואת בני הנוער החיים בפנימיות כבוגרים עצמאיים ומועילים בחברה בישראל.
מטרתה של קרן "שח"ף" (שותפות חברתית פעילה) שהקים נאור היא לגבש קהילות שח"ף, קבוצות של מחנכים צעירים המתיישבים באזורי פריפריה ופעילים בקהילה בתחומי חברה וחינוך - ללוות אותן ולתמוך בהן.

גם את קרנות התמיכה האלה מנהל נאור על-פי אותם סטנדרטים מחייבים שייבא מהעולם העסקי, וגם הן מאופיינות בשליטה מלאה של התורמים בפרטי הפרטים של ניהול התרומות ובהקפדה על אפקטיביות בפעילות.

מעקב במנהלות הקרנות אחר הפעילות בשטח מעלה הצלחות רבות ושינוי של ממש המתחולל בקהילות שח"ף: כ-80% מילדי המשפחות המצטרפות מתחנכים במערכות החינוך ביישוב; שיעור הצמיחה (הצטרפות חברים חדשים) של הקהילות עומד על 30% בממוצע לקהילה; שיעור רכישת הבתים ביישובים ובשכונות עומד על כ-30% בממוצע לקהילה; וחברי הקהילות מהווים למעלה מ-80% מהמתנדבים ביוזמות השונות המופעלות על ידם בתחומי החינוך, התרבות, הרווחה ועוד.

הקהילות מדווחות על השפעה מובהקת על התושבים ועל מערכות החינוך ביישוב, ובכך מסמנות הלימה מלאה בין מטרות הקרנות להישגים בשטח.

ד. הפילנתרופ הנדיב ביותר בישראל

כל מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית מכיר גם בערכן של הערבות ההדדית ושל האחריות הקהילתית שהפגינו נדבנים יהודים בתקופות קשות, ובתרומת פעילותם לכך שלא נותקה השלשלת.

נאור מנהיג באמצעות דוגמה אישית גם בתחום זה: לבד מהעובדה שהוא הפילנתרופ הנדיב ביותר בישראל (הוא תורם מדי שנה כארבעה אחוזים מהונו, כמעט כפליים מהתורמים הגדולים הבאים בתור, סכום שהצטבר עד כה ללמעלה משלוש מאות מיליון שקלים), בהעמידו סטנדרטים חדשים של מעורבות עמוקה בניהול התרומה תרם נאור לא רק את הונו אלא גם את עצמו, את מרצו, את זמנו ואת כישוריו כמנהל.

התחזקות מגמה זו של מעורבות מצד התורמים בניהול תרומותיהם מעידה על כך שמידת המנהיגות הנחשונית שאפיינה אותו בפסגת ההיי-טק הישראלי הועתקה גם אל פועלו החברתי הרחב והמגוון שבו השקיע את עצמו ב-15 השנים האחרונות.

נאור הוא ישראלי פורץ דרך: כתעשיין עילית הניח את יסודות הגשר שעליו עתידים לפסוע המוני יזמי היי-טק ישראלים; כפילנתרופ חברתי פרץ את הדרך הן בגובה התרומה, שאליה לא משתווה עדיין אף נדבן, והן במידת המסירות והמחויבות לתרומה, שאותה מנסים אחרים לחקות; וכאב שכול הוא הוכיח מתוך דוגמה אישית דרך אחרת להתמודד עם האבל, לצמוח מתוכו ולהופכו למנוף להרעפת טוב על סביבתו.

נאור הוא איש ביצוע מהמעלה הראשונה שהוביל את תעשיית ההיי-טק הישראלי אל הגדולים שבהישגיה, ועם זאת מגלה נדבנות מופלגת וחסרת תקדים בהיקפיה, הומניסטיות וחום לב אמיתיים, המתבטאים בדאגה עמוקה וכנה לפריפריה ולשכבות החלשות, שתמיכה חומרית עצומת היקפים בצדה.