מפסיקות לשתוק עכשיו תורכם

אנו נשים החיות במדינת ישראל בשנת 2014. מדינה הרואה עצמה כמתוקנת, דמוקרטית ומודרנית.

מדינה הדוגלת להגן ולשמור על כל יושביה ויושבותיה ומקצה אחוז עצום ממשאביה למטרות ביטחון ועם זאת הביטחון של חצי מאוכלוסיית ישראל מופקר באופן יומיומי.

אירועי השבוע האחרון שפכו אור על מה שתמיד ידענו - אנו חיות בחברה שמאפשרת ואף מעודדת את הפגיעה בנו ולאחר מכן מפקירה אותנו.

אין לנו כנשים בישראל כיום מרחב בטוח מפני אלימות מינית ואין מענה הולם לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, זה חייב להשתנות.

פגיעה מינית מכל סוג הינה אירוע טראומתי ומשנה חיים הגורר בתוכו בושה, אשמה פחד וחוסר אונים. גורמים אלו, בשילוב עם זיכרון טראומתי חייבים להילקח בחשבון ולהיכלל במערכת החוקים והאכיפה של מדינת ישראל.

מאסנו באדישות הפושעת, במעשי זוועה והתנהגויות חסרות מוסר וכבוד אשר סופן בהאשמת נפגעות ומתלוננות, הגיעו מים עד נפש ואנחנו כאן, נשים וגברים, שמות לזה סוף.

די!

• ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין - רוב הפגיעות המיניות קורות במערכת של אמון ויחסי כוח לא שוויוניים. לרוב הנתקפת תכיר את התוקף ובדרך כלל זה מילה שלה מול מילה שלו ללא עדויות נוספות. רוב התקיפות המיניות יתרחשו בבית התוקף או בבית הנתקפת ויש להסיק מכך שהתוקף מהווה "מקור ביטחון" לנתקפת או שהינה תלויה בו עקב יחסי מרות או שהתוקף הינו דמות "מגוננת" כגון הורה ולכן ישנו קושי ופחד רב להתלונן ולפרק את המערכת הקיימת, בין אם היא במקום העבודה, בבית הספר או בתוך המשפחה ועל כן יש לבטל את חוק ההתיישנות על עבירות מין לאלתר.

• שבירת קשר שתיקה מערכתית-חברתית - בחברה שלנו, לצערנו, אונס ותקיפה מינית הם חלק משגרה ומחיי היומיום של כלל הילדות, הנערות והנשים, כחלק מ"תרבות שמשמרת אונס" נוצר קשר שתיקה והשתקה שמחזק את הפחד מלהתלונן ולדבר על הנושא. כאשר אונס הופך לתופעה חברתית, נוצר מצב שבו הנתקפת הופכת לתוקפת והתוקף לנתקף יש לקרוא תיגר לשינוי הנורמות הקיימות האלו ולהסיט את האשמה חזרה למקומה הנכון.

• חינוך מתקן - אנו ילדות, נערות ונשים למדות בעל כורחנו, בין אם מכלי התקשורת, בין אם במערכת החינוך, בין אם מחקיקה לקויה ואכיפה כושלת שעלינו להגן על עצמינו, במקום זאת על מנגנונים אלו לחנך ילדים, נערים וגברים איך לקחת אחריות על מעשיהם, ללמדם מהי הסכמה חופשית ועיגונה בחוק, ביטול אפליה על-רקע מגדרי, חקיקה בלתי מתפשרת, מתן עונשים מחמירים יותר לתוקפים ואכיפתם. אנחנו לא צריכות "לדאוג" לא להיאנס, אנחנו צריכות מרחב בטוח וחופשי מאלימות מינית.

• אנו מאמינות - פגיעה מינית היא חלק כואב ובלתי נפרד מהחיים, היא טראומה שנשארת עם הנתקפת לכל ימי חייה ושלבי האבל המגיעים בעקבותיה הם לרוב תהליך ארוך וממושך ואין באמת זמן מתאים או קצוב שירפא או ישכיח. קשה עד לפעמים בלתי אפשרי לשבור שתיקה בכלל ובפני רשויות החוק בפרט. אם הנפגעת אוזרת אומץ להתלונן, אחריותנו כחברה לעזור לה בכל האמצעים הדרושים.

במוצ"ש, ה 29.3.14, אנו קוראות לסולידריות עם כל נפגעת, זועמות את אוזלת היד בטיפול במקרים של תקיפה מינית ודורשות שינוי חברתי ומיגור התופעה מן היסוד!

ואנחנו לא זזות מפה.

ההפגנה תתקיים במוצש 29.3 בשעה 20:00 בצומת קינג גורג ושדרות בן ציון בת"א.

[קישור]