"מהכרעת הדין ניכר בבירור, כי המטרה שורטטה סביב החץ, וכי מצב דברים זה הביא את בית המשפט הנכבד לטעות טעות יסודית בקריאת הראיות, ולפרשנות בלתי הוגנת לחובתו של המערער... לצערנו, ומסיבה שאינה נהירה לנו, בית המשפט הנכבד בהחלט יצא מגדרו כדי לצייר כל ראיה חיצונית כראיה מסבכת".
כך אומר (יום ג', 24.6.14)
אביגדור קלנר בערעורו לבית המשפט העליון במשפט
הולילנד. קלנר, שהיה מבעליהן ומנהליהן של הולילנד פארק והזרע, הורשע בתיווך לשוחד ובהלבנת הון בסך 2 מיליון שקל. הערעור הוגש בידי עוה"ד
איתן מעוז, דניאל עינב ודקלה קרני.
לדברי קלנר, אין כל ראיה חיצונית לכך שהוא היה מעורב בתשלומי השוחד, למעט עדותו של
שמואל דכנר - שריבוי שקריו הוא מדהים. הסכומים שקיבל דכנר, ואשר לטענתו נועדו לתשלומי שוחד, היו מקובלים ואף נמוכים; לקלנר לא הייתה כל מעורבות בתשלומים לדכנר, אשר אושרו בידי
שמעון גלאון ו
אמנון ספרן - אשר זוכו.
לא לקבל מאומה
בערעור נטען, כי דכנר היה שקרן פתולוגי, ולא רק מי שמשקר לעיתים כפי שהגדיר אותו השופט
דוד רוזן. הוא התגלה כ"אדם המשקר ומרמה באופן שיטתי, כל הזמן, בכל נושא, גדול כקטן... הגבולות בין אמת לשקר פשוט אינם קיימים אצלו. הוא שיקר באופן גלוי וברור בפרצופו של בית המשפט, גם לאחר שבית המשפט הודיע לו כי הוא רואה שהוא משקר לו". הפרקליטות לא טרחה לבדוק האם שקריו של דכנר מחייבים לבטל את ההסכם איתו; היא המשיכה לשלם לו מדי חודש, מימנה את מאבטחיו ונשאה באגרה בתביעתו נגד
הלל צ'רני.
רוזן לא ירד לעומקה של הבעיה שניצבה בפניו בדמותו של דכנר - אדם שאין שום דרך אנושית לדעת מתי הוא דובר אמת ומתי הוא משקר. בשל כך היה רוזן חייב לומר בקול צלול ורם, כי בפניו ניצב נוכל מן המדרגה הראשונה שלא ניתן לקבל מאומה מגירסתו. אך רוזן נהג כלפיו "בסלחנות מופלגת שאת פשרה אנו מתקשים להבין" ואמר שחלק משקריו היו בהיסח הדעת. למרות שרוזן אמר שלא ניתן להישען על עדותו של דכנר לבדה, זה בדיוק מה שעשה בעניינו של קלנר. ובהעדר ראיות תומכות, ביסס רוזן את הרשעתו של קלנר על השערות.
כאשר רוזן "גיבש לעצמו את סיפור השוחד ה'לוגי' מהמידע שהגיע אליו - הוא ייצר מבלי מודע נטייה לעוות יחידות מידע וראיות נסיבותיות מסוימות כך שיתאימו לשאר המידע; ואילו במידה שהראיות כלל לא התאימו לסיפור, התעלם מהן בית המשפט הנכבד לחלוטין והם לא מצאו שום מקום בהכרעת הדין.
"...בית המשפט הנכבד הסיק מסקנות שאינן נובעות מעובדות, מסקנות שגויות, בלתי סבירות. חלקיות ומגמתיות לטובת הנרטיב המרכזי. תוצאותיהן של אלה הביאו להרשעה קשה ומוטה לחובת המערער תוך הפרת כל כלל פרשני מקובל בפלילים", אומרים מעוז, עינב וקרני.
"על רצפת חדר העריכה"
בנוגע לפרשת הולילנד נטען בערעור, כי רוזן העדיף לקבל את עדותו של דכנר נגד קלנר, במקום את עדויותיהם של גלאון וספרן - אשר העידו שקלנר לא היה מעורב בשכירתו ובהפעלתו של דכנר. רוזן התעלם מהסתירה הניכרת בגרסאותיו של דכנר לגבי תחילת מעורבותם של אנשי הולילנד פארק בשוחד, וגם מריבוי גרסאותיו של דכנר ומחוסר ההיגיון שלהן בנוגע לתשלום השוחד לצורך קידום תב"ע ו'.
"העובדה, כי בית המשפט הנכבד כלל לא טרח להעלות על הכתב, במסגרת הכרעת הדין, את שקריו הבוטים של דכנר בנושאים שהם בלב טענת השוחד, היא עובדה. והיא מצערת. כך גם בנוגע לסלקטיביות הבלתי נתפסת בגיבוש הממצאים מתוך הראיות, סלקטיביות אשר הביאה לתוצאות חמורות ביותר מבחינתו של המערער - בניגוד לכל כלל פרשנות מקובל במשפט הפלילי", נאמר בערעור.
בפרשת הזרע, נטען עוד, "גושים שלמים של ראיות מהותיות לזיכוי נותרו על רצפת חדר העריכה של הכרעת הדין ולא באו לשום ביטוי". בין היתר, התעלם רוזן מכל תמונת הראיות הנוגעת לפרויקט חוות שלם (פארק איילון) בתקופה שלפני כניסתו של דכנר לתמונה, והתעלם מהסבריו של דכנר עצמו לכך שלא הוציא חשבוניות לחברת הזרע - תופעה שבעיני רוזן הייתה ראיה לשוחד. "כל יתר ה'ראיות' שאותן בחן בית המשפט קמא הנכבד, אינן אלא השערות ותמיהות שאינן מלמדות כלל על קבלת כספים כשוחד", נאמר בהמשך.
התעלם לחלוטין
קלנר ממשיך וטוען, כי רוזן התעלם מראיות לזכותו ואף הפך אותן לראיות מרשיעות - והשעין לעיתים את מסקנותיו על השערות שאפילו דכנר לא העז להעלות. ואילו הראיות החיצוניות, יהיו אשר יהיו, אינן יכולות לבסס הרשעה בלא גירסתו של דכנר - וזו, כאמור, אינה שווה מאומה.
רוזן קבע, כי אין זה סביר שדכנר יעליל על קלנר שהיה חברו הטוב שנים רבות. על כך נאמר בערעור, כי רוזן לא הסביר מדוע דווקא בנוגע לקלנר דבק דכנר לפתע באמת, בעוד הוא לא התקשה להפליל חפים מפשע - כפי שהודה בעצמו. לדברי קלנר, דכנר העליל עליו כדי שייראה כמי שפועל מחוסר ברירה ולכן אומר את האמת. דכנר זייף מסמכים נגד קלנר עוד לפני שפנה למשטרה, כולל בנוגע לתשלום שכביכול העביר ל
שולה זקן עבור
אהוד אולמרט באישורו של קלנר - אירוע שכלל לא נזכר בפסק הדין.
עוד נאמר בערעור, כי רוזן ציטט בצורה שגויה את תמליל השיחה בין קלנר לדכנר בינואר 2010, אותה הקליט האחרון. רוזן גם התעלם מכך שקלנר דיבר בחקירתו על "מעשים אפלים" של דכנר לא בהקשר לכאלו שהתרחשו, אלא בקשר לרעיונות פסולים שהעלה דכנר ואשר נדחו על הסף. בצורה דומה פירש רוזן באופן שגוי את דבריו של
מאיר רבין בשיחתו עם עו"ד
אמנון יצחקניא, והתעלם לחלוטין מאמירתו לפיה קלנר לא היה מעורב בשוחד.
את ניסיונותיו לפשר בין דכנר לצ'רני, שב קלנר ומסביר כנובעים מחשש לפגיעה בפרויקט ובקבוצת קלד"ש - חשש שהתאמת בסופו של יום. "למתבונן מן הצד נראה קלנר בעניין זה כמי שנמצא במעורבות יתר. ברם, עובדה זו מתיישבת עם אופיו יותר מאשר עם ניסיון לכסות על 'מעשיו"", אומרים עורכי דינו.
קלנר מערער גם על חומרת עונשו ואומר, כי הוא מוטה לחומרה, לא מביא בחשבון את השיקולים הראויים ונותן משקל יתר לשיקולים האחרים. לדבריו, העונשים שהוטלו עליו - שלוש שנות מאסר וקנס של מיליון שקל - סוטים מהענישה במקרים דומים ומתעלמים ממצבו הכלכלי הקשה. קלנר גם מבקש לעכב את ריצוי עונשו עד להכרעה בערעורו.
