המדינה מערערת לבית המשפט העליון (יום ו', 27.6.14) על קולת עונשיהם של שניים מנותני השוחד בפרשת הולילנד: הלל צ'רני ואביגדור קלנר.

צ'רני הורשע ב-19 עבירות של מתן שוחד בהיקף כולל של 5.7 מיליון שקל, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון. הוא נדון לשלוש וחצי שנות מאסר, קנס של 2 מיליון שקל וחילוט רכוש בסך מיליון שקל. המדינה ביקשה לקבוע את מתחם עונשו המצטבר על 33-22.5 שנות מאסר, כאשר העונש הנקודתי החמור ביותר שביקשה היה עשר שנות מאסר.

קלנר הורשע בשש עבירות של מתן שוחד בסכום כולל של 2 מיליון שקל שקל ובשתי עבירות של הלבנת הון. הוא נדון לשלוש שנות מאסר, קנס של מיליון שקל וחילוט רכוש בסך 500,000 שקל. המדינה ביקשה לקבוע את מתחם עונשו המצטבר על 17-13 שנות מאסר, והעונש הנקודתי החמור ביותר שביקשה היה תשע שנות מאסר.


הנותן עשוי להיות חמור מהמקבל


לדברי המדינה, "בהתאם לתמונה האמורה – תמונת שחיתות חמורה ומבהילה בהיקפה ובממדיה – הטיל בית המשפט קמא הנכבד על מקבלי השוחד עונשים ראויים על-פי עקרון ההלימה. בית המשפט תרגם את קביעותיו הקשות בהכרעת הדין ובפתח גזר הדין – באשר לחומרתן המופלגת של עבירות השוחד, ובאשר לנזקן הרב למערכות השלטון ולאמון הציבור במערכות אלה – לשפה עונשית הולמת.

"לא כך נהג ביחס לנותני השוחד. באופן תמוה ובלתי נהיר בחר בית המשפט קמא הנכבד להקל על נותני השוחד בפרשיות שלפנינו, והטיל עליהם עונשים, שאין בהם כל הלימה למעשים החמורים ויוצאי הדופן שבהם הם הורשעו, ושחורגים בעליל ובמידה רבה מן הענישה הראויה להם בהתאם למקובל בפסיקתו של בית המשפט הנכבד".

לדברי המדינה, נראה שהשופט דוד רוזן גזר את העונשים כך שמקבלי השוחד ייענשו כפליים מנותניו (כפי שהיה היחס בחוק בזמן ביצוע העבירות). ואולם, היא טוענת, אין אפשרות לבצע חישוב אריתמטי שכזה, המנותק ממספר העבירות והיקפי הכספים בהם מדובר. התחשבות באלו יכולה וצריכה להביא לעיתים למצב בו עונשו של הנותן יהיה חמור מזה של המקבל, נטען עוד.

לגבי צ'רני נטען בערעור: "במהלכן של כעשר שנים ארוכות התנהל משיב 1 באופן שיטתי, כאשר פעמים רבות העביר סכומי שוחד נכבדים ביותר לעובדי ציבור שונים בעיריית ירושלים – ביניהם בכירים ביותר, וזאת בסך כולל של 5.7 מיליון שקל... פרשת שוחד שכזאת טרם נראתה בתולדות מדינת ישראל. היקף כספי השוחד, משך התקופה, מעמד מקבלי השוחד, שוויו הכספי של פרויקט הבנייה למטרתו ניתנו כספי השוחד – כל אלה, ביחד ולחוד, מהווים תקדים עצוב וקשה בהיסטוריה של השלטון המקומי בישראל".

לדבריה, "ברי, כי עונש של 3.5 שנות מאסר – עונש שהוא ושכמותו כבר אושרו על-ידי בית המשפט הנכבד [העליון] בפרשיות אחרות של מתן שוחד, פרשיות פחותות באופן דרסטי בחומרתן הכוללת – מחטיא בבירור את מטרת הענישה בהקשר שלפנינו".

לדעת המדינה, אין מקום לקביעתו של רוזן, לפיה צ'רני נגרר אחרי שמואל דכנר ולכן יש להקל בעונשו: "קביעה כי משיב 1'הובל' ונגרר בידי עד המדינה – כך, במשך שנים ארוכות – מציגה את משיב 1 כאדם חסר בינה וחסר שיקול דעת – בניגוד מוחלט למציאות. אף אם היוזמה הראשונית לכל מעשי השוחד הייתה יוזמתו של עד המדינה; עדיין - משיב 1, בהיותו אדם בוגר, מנוסה ומודע לבחירותיו, אימץ את היוזמה והמשיך לפעול על פיה, בכל פעם מחדש, במשך עשור. משיב 1 הוא אפוא אדם אשר בחר ברע, ולא בטוב. ממילא עולה, כי טעה בית המשפט קמא הנכבד כאשר ראה את יחסי השניים כנסיבה לקולת עונשו של המשיב".


"יחס הולם בין הרווחים לקנס"


על קלנר אומרת המדינה, כי הוא "הורשע בשתי פרשיות נפרדות לחלוטין – פרשת הולילנד ופרשת הזרע. עובדה זאת מייחדת אותו מנותני שוחד אחרים בתיק זה ומעניקה חומרה מיוחדת לפעולותיו; היא מצביעה על כך שהמשיב ראה בשוחד דרך פעולה לגיטימית ורגילה לקידום עסקיו השונים; היא אוחזת חומרה מיוחדת כיוון שהמשיב בחר להשחית שתי מערכות ציבוריות שונות – עיריית ירושלים ומינהל מקרקעי ישראל. כפילות זו של מעשי המשיב משמעותה גם חומרה כפולה".

עוד מבקשת המדינה להחמיר במידה ניכרת את עונשי החילוט שהוטלו על צ'רני וקלנר ואת הקנסות שהוטלו על הולילנד תיירות, הולילנד שירות לנופש והולילנד פארק. בנוגע לחברות היא טוענת, כי "חייב להיות יחס הולם בין סכומי השוחד והרווחים הצפויים לבין הקנס המושת. העונשים שנגזרו על המשיבות הם, כפי שציין בית המשפט קמא הנכבד, עונשים 'סמליים'. אין בהם כל הלימה להיקף הכספי של הסכומים שנדונו בתיק חסר תקדים זה. עונשים אלו אינם יכולים להישאר על-כנם".

הערעור הוגש בידי מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד ג'ואי אש, סגניתו, עו"ד נעמי גרנות, ופרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי שווקי.