סיפור עזיבתו של רפי גינת את ערוץ 10 מתחיל בשלהי שנת 2012, אז, בחודש דצמבר, מתייצב בעל המניות הפעיל היחיד של ערוץ 10, רון לאודר, מעל במה מאורגנת בקפידה בבית סוקולוב בתל אביב, ומתחייב. הוא חותם על מתווה לוקר, שמציע הארכת זיכיון בשנתיים לערוץ, ורישיון בסוף שנת 2014, ונשבע להישאר ולתמוך בערוץ ובעובדיו פחות או יותר עד עולם. שנה בדיוק אחר-כך, לאודר מתקפל ועוזב את הערוץ.

עזיבתו של לאודר, שמוגדרת עד היום כעזיבה מטעמים אישיים שלו, הכתה את כולם בתדהמה. חודש לפני עוד הבהירו אנשיו שהוא מחויב לערוץ, וחודשים ספורים עוד קודם נטישתו הפתאומית הוא מינה מנכ"ל חדש, שהוא במקרה גם מפיק ומגיש של תוכנית טלוויזיה תחקירית, והעניק לו חוזה של 10 מיליון שקל בשנה.

גם לגינת, באמצעות נציגיו אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי, הוא הבטיח הרים וגבעות ובעיקר השקעות אינסופיות בתוכן תחרותי ונוצץ. הבטחות הגיעו גם לפתחו של יוסי מימן, בעל מניות נוסף בערוץ ולאנשיו. בלשניקוב וגרייבסקי הבטיחו שהכול בשליטה, ואף רכשו כמה ממניותיו של מי שהיה בעל השליטה, תוך הבטחה להתרחבות עתידית. כך הבטיח לאודר והתפוגג.

מימן נאלץ לשוב לתמונה

עזיבתו של לאודר, אחד מעשירי תבל, שכיסיו העמוקים היו הסיבה העיקרית לקיומו הבלתי כלכלי של הערוץ, שינתה לחלוטין את התפיסה של גוף השידור שהוביל. מימן, שעד אז במשך קרוב לארבע שנים לא רצה לגעת בחברה הזו והעדיף להתעסק בצרותיו האחרות, נאלץ לשוב לתמונה. אנשיו, ובראשם אירית אילוז וליאו מלמוד, פתחו את הספרים והחוזים האישיים וחשכו עיניהם. בישיבות סגורות הם דיברו על בזבזנות מופלגת והתנהלות שאינה הולמת את מצבו הקשה מאוד של הערוץ. לא בתוכניות המעבר של החדשות לירושלים, לא בייעוץ המשפטי שהושקע בתיק "הישרדות", לא בהפקות הענק של ריאליטי כמו "עד סוף העולם", ולא בחוזהו של המנכ"ל גינת.

אילוז עברה באופן אישי בעיון על הספרים. היחסים בינה ובין גינת תקינים וקורקטיים, אך מאחורי הגב יש מורת רוח רבה. אין להאשים איש מהם. גינת הובא על-כנפי האשליה של לאודר - של הרבה כסף ומכות כואבות לערוץ 2, אילוז הייתה מחוברת הרבה יותר למציאות. הוא רצה להביא מיליארדר חדש לערוץ, שיזרים עוד ועוד כסף, ויהפוך אותו למתמודד שווה בשוק הטלוויזיה המסחרית, היא רוצה להשלים עם מעמדו הנחות של הערוץ בשוק הזה - והעיקר להצילו.

מעל לכל ריחף אותו חוזה עצום ובלתי הולם למצבו של הערוץ, שלא נתן מנוח לאנשיו של מימן וגם לא ממש אפשר להם להיפרד לשלום מהמנכ"ל.

תחושת אי-הנוחות הזו חלחלה מטה. בקרב ההנהלה החלה לצוף חוסר שביעות רצון - בעיקר מאחורי גבו של גינת, וגם טאלנטים ועובדים בערוץ הביעו מורת רוח על התנהלותו. בעיקר עלתה הטענה, כי "כלבוטק" של גינת מקבלת קדימות על פני התוכניות האחרות, והקשר העבות של גינת לתוכניתו הוותיקה, מאפיל על יכולותיו לקבל החלטות ענייניות. גינת, שעדכן את חוזהו מעט כלפי מטה, הדף את הטענות וחי בתחושה כי הערוץ מנוהל וכי הוא מוביל את הערוץ למחוזות טובים. את ידיו סמך על שלמה רודב, שפתח במלאכת גיוס קבוצת משקיעים עתירת ממון. אבל אף משקיע לא מוכן להגיע לערוץ במצבו.

הכסף אוזל והחובות נערמים

מצבו התזרימי של ערוץ 10 חמור ביותר. ההנחה היא כי בתוך שלושה חודשים - אוקטובר 2014 - ייגמר הכסף. אומנם היו הצלחות ברייטינג, כמו "בייבי בום" שיצרה דיבור והגיעה ל-18.1% במשקי בית יהודיים, אך היו גם בורות כמו "עד סוף העולם VIP", שהושקעו בה מיליוני שקלים והיא לא הצליחה להגיע לממוצע של 15%. הרייטינג הנמוך של "כלבוטק" לבדו הביא להפסדים של כ-6 מיליון שקל במהלך שנת 2013. הערוץ לא עומד גם במחויבויותיו, וחובותיו בדמי זיכיון לרשות השנייה נערמים.

בינתיים הזמן אוזל. עד סוף השנה הזו ערוץ 10 אמור לעמוד בכל הדרישות ממנו - ובכללן מציאת משקיע - אחרת הוא לא יקבל רישיון בסוף השנה. אך למרבה הפלא, ערוץ 10 של מימן, בניגוד לזה של לאודר, כבר לא רואה ברישיון מטרה מקודשת. שם רוצים, שוב, הארכת זיכיון.

קיצוץ רחב צפוי בקרוב

רעיון "הערוץ האלטרנטיבי" נשלף מהמגירות לאחר שהוצע בעבר שוב ושוב על-ידי עיתונאים בכירים בערוץ כמו מוטי קירשנבאום וירון לונדון וזכה להתעורר פעמים נוספות בתמיכת ועד העובדים כולו. בערוץ רוצים להנמיך את הלהבות ולא מדברים על שינוי חקיקה או שינוי רגולטורי. הם רוצים בסך-הכל "התאמות". ההתאמות האלה מדברות על הקלה משמעותית במחויבויות עד כדי כך שהערוץ יהפוך לכזה שהדרישות ממנו יותאמו לסדר הגודל שלו בנתח הצפייה - כ-20%. בתמורה יספק הערוץ תכני איכות, תעודה ואקטואליה.
ההקלות המדוברות, מתייחסות לתחום הסוגה העילית, מתוך הנחה שדרמות ותעודה אפשר לעשות גם בצורה רזה יותר. זאת למרות שהכסף הגדול בערוץ מושקע בתוכניות ריאליטי נבובות ואין לכך שום קשר למחויבויות או לרשות השנייה - "מעושרות", "עד סוף העולם", "כח סבתות" ו"זוג מנצח VIP". על-פי המודל המתגבש, עליו דווח כאן בראשונה, גם אלו יבוטלו.

יחד עם אילוז יושבים על התוכנית המשנה למנכ"ל הכספים, יואב הלדמן, היועצת המשפטית, דבורה קמחי, והממונה על לוח השידורים, עודד טל. הם מרכיבים את הערוץ החדש מהיסוד, בגיבוי העובדים, ובמסגרת זו בונים תוכנית הכוללת הערכות כספיות ולוח שידורים מלא. המשמעות המידית - קיצוץ משמעותי בכוח האדם ובהוצאות על התוכן. כבר בעתיד הקרוב.

דרוש: מפץ גדול

הרגולטורים מתנהלים כרגע כאילו התוכנית עדיין רחוקה מעיניהם והם מתכווננים לכך שערוץ 10 ייסגר בסוף השנה מצב שיביא לפיצולו של ערוץ 2.

זכייניות ערוץ 2 יכולות להיות המכשול האמתי ליוזמה ומהן מפחדים ברשות השנייה. מאחורי הקלעים כבר נעשית עבודה משמעותית. אילוז נפגשה עם בעל השליטה ברשת אודי אנג'ל, מפגש שהוליד מכתב תמיכה של מנכ"ל הזכיינית במהלך הערוץ האלטרנטיבי. קולה של קשת עדיין לא נשמע.

מדוע בעצם לזכייניות ערוץ 2 להסכים לכך? הסיבה העיקרית היא הנחת היסוד שזה מה שישמור אותן באפיק 22. זו בעיקר המוטיבציה של רשת ולא מן הנמנע כי היא קיבלה הבטחות כאלה או אחרות לטובת ההסכמה הכמעט אוטומטית ליוזמה. הזכיינית, שרק באחרונה קיבלה משקיע חדש, אנדמול, לא מעוניינת לצאת מהערוץ עד 2017 לפחות.

גם קשת עשויה להסכים להישאר בערוץ 2, אבל אם כבר משנים סדרי העולם ובוראים חיית ברודקאסט מרוסנת תחת תנאים חדשים, אז למה לא לחזק את החיה האימתנית שהיא ערוץ 2 ולאפשר לזכייניות להישאר באפיק 22 לעוד הרבה יותר שנים אחרי 2017?
השאלה הגדולה, אם כן, שצריכים לשאול עצמם הרגולטורים על-ידי קידום יוזמת הערוץ האלטרנטיבי, היא מה יהיה בשנת 2017 - המועד שבו רשת וקשת אמורות לצאת לרישיון.

האם אחרי שערוץ 10 יקבל הארכת זיכיון נוספת בתנאים שהוא רוצה, ורשת וקשת יצאו לערוצים משלהם, האם אז לא נמצא את עצמנו באותו מצב משברי בדיוק? האחריות של הרשות השנייה ושל שר התקשורת, היא לדאוג שעד סוף השנה יתחולל פה מפץ גדול, לא פחות, ולוודא שתוצאותיו ישנו את שוק התקשורת מעתה ועד עולם, ולא רק בין משבר למשבר.