דני דנקנר, לשעבר יו"ר
בנק הפועלים, ירצה שמונה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות המירמה שביצע במסגרת תפקידו. כך קבע (יום ה', 17.7.14) בית המשפט העליון, שקיבל חלקית את ערעורו של דנקנר על חומרת עונשו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר על דנקנר שנת מאסר בפועל, והוא ביקש להמירו לעבודות שירות. השופט
אליקים רובינשטיין אומר, כי עבודות שירות לא ישקפו את חומרת מעשיו של דנקנר, אך יש להקל בעונש המאסר לנוכח הפער בין כתב האישום המקורי לבין זה שבו הודה, וכן לנוכח הנסיבות האישיות. הקנס שהוטל על דנקנר - מיליון שקל - נותר בעינו.
דנקנר הודה והורשע בעבירות מירמה, הפרת אמונים ופגיעה בבנק הפועלים בשל מעשיו כאשר שימש כסגן יו"ר וכיו"ר הבנק. בין היתר, הסתיר דנקנר מדירקטוריון הבנק את ניגודי העניינים בהם היה מעורב בעסקה לרכישת בנק פוזיטיף הטורקי ומסר מידע כוזב על עושרו כאשר ביקש וקיבל מן הבנק הלוואה.
פרטים חמורים מהמוסכם
הנימוק העיקרי להקלה בעונש הוא, שהשופט
צבי גורפינקל צבע את מעשיו של דנקנר בגוונים חמורים מאלו שנקבעו בכתב האישום המתוקן. רובינשטיין מציין לדוגמה, כי גורפינקל קבע שבנק הפועלים עלול היה לקרוס בשל מעשיו של דנקנר; הוא תיאר אותו כמי שהיה ב
ניגוד עניינים חריף; וקבע שמסר הצהרות הון כוזבות - אך כל אלו לא נכללו בעובדות שהוסכמו על הצדדים.
רובינשטיין אומר: "נדמה כי לעובדות נוספות לכאורה, שהוזכרו בגזר הדין, הייתה השפעה מסוימת על חומרת העונש, שכן נוצרו בעקבות הכללתן מסד עובדתי מסוים, ומעין "אוירה" כללית, לעניין העונש. אולי דומה הדבר לאמן המוסיף פרטים בתמונת הנוף שצייר – ככל שפרטים אלה משמעותיים יותר, כך הוספתם משפיעה על האופן בו תופס הצופה את היצירה. בנידון דידן הוספו פרטים לתמונה".
לצד זאת, מדגיש רובינשטיין את החומרה בה יש לראות את מעשיו של דנקנר: "נסיבות העבירה העולות מכתב האישום המתוקן, יש בהן כדי להעיד על חומרה רבה במעשיו של המערער ואין ניתן להעמידן, כטענתו, ברף הנמוך. המערער מצוי היה בניגוד עניינים חמור, משהעמיד עצמו בין טובתו של בנק הפועלים, לבין טובתם של עסקיו וענייניו הפרטיים... למערער ולבני משפחתו היה אינטרס כלכלי שעלול היה להיות מושפע מן הפעולה התאגידית שלו. גם לפי הסטנדרט המחמיר עולה התנהגותו של המערער כדי ניגוד עניינים".
דרוש עונש הרתעתי
לדברי רובינשטיין, "בענייננו עונש הרתעתי נועד להרתיע לא רק את המערער עצמו בלבד במבט לעתיד, אלא לא פחות את הרבים, ובעיקר – כפי שציין בית המשפט המחוזי – את המכהנים בתפקידים בכירים בתאגידים, לבל ימעלו אלה באמון שניתן בהם. דווקא כלפי אנשים נורמטיביים בבסיסם המתכננים את מעשיהם, אולי יכלול ה"תכנון" גם את הסיכון שבהעמדה פלילית לדין".
לבסוף אומר רובינשטיין, כי יש להביא בחשבון את הנסיבות האישיות של דנקנר: הפגיעה במשפחתו, העובדה שאיבד את כל מעמדו ומצבו הכלכלי הקשה. השופטים
סלים ג'ובראן ו
אסתר חיות הסכימו עם רובינשטיין. את דנקנר ייצגו עוה"ד
יעקב וינרוט, עמית חדד, נבות תל-צור,
טל שפירא,
יורם ראב"ד ו
יוסי בנקל, ואת המדינה - עוה"ד מאור אבן-חן, טל פרגון ומ' ברטפלד.
מאוחר יותר הורשע דנקנר במשפט
הולילנד במתן שוחד כאשר כיהן כיו"ר חברת תעשיות מלח ונדון לשלוש שנות מאסר. הוא צפוי לערער על הרשעתו וחומרת עונשו.