עדותו של
יוסי אולמרט במשטרה, בה אישר שקיבל כספים מ
שמואל דכנר, אינה כוללת מינימום הכרחי של פרטים ועובדות כדי ליצור "פנים" לגירסה זו. כך טוען
אהוד אולמרט בערעורו במשפט
הולילנד (יום ד', 30.7.14).
לטענת הסניגורים, השופט
דוד רוזן כלל לא השתמש במבחנים הקבועים בחוק להעדפת עדות במשטרה על פני זו שנמסרה בבית המשפט, ולכל היותר ניתן להסיק ממנה שהוא קיבל כסף בסכום לא ידוע - נמוך בהרבה מ-500,000 שקל. קיימת אפשרות שהתשלום, אם היה, נעשה ביוזמתו של דכנר בעקבות פנייה נואשת של יוסי, ואין כל ראיה שאולמרט ביקש להעביר את הכסף או ידע על כך בדיעבד.
"בית המשפט קמא שגה בהתעלמו ממהותם של דברי יוסי אולמרט בחקירה. על-פי מהותם, דבריו של יוסי אולמרט היו, לכל היותר, אישור או אי-שלילה של עדות עד המדינה שהוצגה לו, ולא היה בהם תוכן עצמאי שיכול היה לבסס קביעת ממצאים. בית המשפט קמא שגה בהתעלמו מכך שדבריו של יוסי אולמרט בחקירה לא יכלו לעמוד בפני עצמם, כתיאור פרטני חד-משמעי, שלם וקוהרנטי, היכול לבסס קביעה עובדתית", נטען בערעור.
לטענת הסניגורים, "דברי יוסי אולמרט בחקירה אינם יכולים להיחשב כגירסה פוזיטיבית, העומדת על רגליים עצמאיות. אין בדבריו בחקירה פירוט עובדתי פוזיטיבי עצמאי, לא בשאלה כמה שיקים היו, לא סכומיהם, לא מועדיהם, לא דרך העברת השיקים, לא דרך פירעון השיקים - האם נפרעו בחשבונותיו או האם הוסבו לאחרים, ולמי הוסבו.
"... אדם במצבו של יוסי אולמרט, שנחקר על אירוע של קבלת שיק או שיקים שנים קודם לכן, במציאות חיים שבה קיבל וגלגל שיקים רבים מאנשים רבים ושונים שאת חלקם לא הכיר כלל, הוא אדם שבהחלט עלול לאשר אירוע כזה גם אם לא זכר אותו, וגם אם כלל לא היה בטוח שאירע במציאות.
"... ליוסי אולמרט היה מניע משמעותי להימנע ממתן גירסה שחוקריו יראו אותה כסותרת את ממצאי חקירתם - שאז יהיה חשוף להעמדה לדין ולאבדן ויזת העבודה בארה"ב. שגה בית המשפט קמא בכך שלא העניק משקל לעובדות אלה שהיה בהן מניע של ממש ל'התיישרות' של יוסי אולמרט עם דברי עד המדינה". לטענת הסניגורים, יוסי לא הציג גירסה עצמאית משלו אלא רק אישר את זו של דכנר, הירבה להסתייג ולומר שאינו זוכר או אינו יודע, וגירסתו חייבה חיזוק חיצוני משמעותי - שלא נמצא.
הערעור ממשיך: "טענת ההגנה כי אפשר שאכן הועברו כספים מידי עד המדינה ליוסי אולמרט, אך הדבר לא נעשה לבקשת או בידיעת המערער - נדחתה ללא ניתוח של ממש, ובניגוד לכל הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא, שהיה בהן כדי להצביע על אפשרות זו כאפשרות ממשית וסבירה. תהליך הסקת המסקנה המרשיעה מצביע על כך שהאפשרויות המתיישבות עם חפותו של המערער לא נשקלו כלל על-ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קבע תחילה את המסקנה המרשיעה, ורק אז עבר לדון בטענת ההגנה".
לדברי הסניגורים, הראיות מלמדות על קיומן של אפשרויות סבירות אחרות: או שיוסי פנה לדכנר וביקש את עזרתו, או שדכנר שמע ממקורותיו שלו על יוזמתו של יוסי. בשתי האפשרויות, דכנר העניק את הכסף במטרה להתחבב בעתיד על אולמרט, אך הלה כלל לא ידע על כך. אולמרט לא ידע בשנת 2002 על מצבו הכספי הקשה של יוסי - עובדה שהוכחה למרות שרוזן דחה את כל הראיות שתמכו בה.