כל הליך הולילנד נוהל בידי הפרקליטות מתוך הבנה שיש לה עניין בעד מדינה בעייתי, עוד יותר מאשר בדרך כלל, ושיהיה צורך למצוא חיזוקים משמעותיים לעדותו. החלטות על העמדה לדין התקבלו רק כאשר סברה המדינה, כי בידיה הוכחות חיצוניות מעבר לעדותו של שמואל דכנר. כך אומר (יום ה', 4.12.14) עו"ד יוני תדמור, בפתח טיעוני המדינה בערעור.

לדברי תדמור, "ככל שהתקדמה החקירה וזרמו הראיות החיצוניות התברר לנו שמה שדכנר מתאר, הרי שגם אם הדברים נראים דמיוניים - עלינו לשקול בכובד ראש האם [הדברים אמת ו]יש סיכוי סביר להרשעה". השופט ניל הנדל שאל מה היה המבחן לפיו החליטה המדינה האם להעמיד לדין או לא. תדמור השיב, כי לא היה צורך לתמוך תמיכה לכל פרט ופרט בכל אירוע ואירוע.

הנדל: "מה הייתה העמדה של בית המשפט?". תדמור: "כאשר חשב בית המשפט שלא נמצאו תימוכין לעדותו של דכנר, הוא זיכה. כאשר היו ראיות חיצוניות, הוא קבע ממצאים לפי ראיות אלו, כאשר העדות מבססת אותן". לדעתו, השופט דוד רוזן לא הסתמך בשום מקרה על עדותו של דכנר לבדה. תדמור ציין, כי דכנר אומנם הוסיף רישומים ליומנו, אך המדינה אינה יודעת האם מדובר באירועים שהתרחשו ושהוא תיעד אותם בדיעבד.

"דכנר היה אדם אובססיבי. כמו את הפרויקט האדיר הזה שהוא הרים על ההר בדרום ירושלים, הוא התגייס במלוא הכוח להיות עד מדינה. הוא חשב, וחבל שכך חשב, שאם יסייע באמצעות העלאה עלי כתב בדיעבד של אירועים, זה יבסס את דבריו. זה לא אומר שהאירועים לא התרחשו", הוסיף תדמור.

השופט עוזי פוגלמן שאל, האם יש לצאת מתוך הנחה שלא הייתה סטייה מן השורה, לאור החלטתו של רוזן שלא להציג ראיות בתחום התכנוני. לדעת פוגלמן, יהיה צורך להתייחס פרטנית לכל נאשם, ולהראות היכן רוזן כן אפשר להגיש ראיות בנוגע לתמורה שניתנה בידי מקבלי השוחד.

בעניינו של הלל צ'רני שאל השופט יצחק עמית, כיצד נתפסו אצלו מסמכים כה רבים, אם ידע חודשים מראש על החקירה הצפויה. תדמור השיב, כי לצ'רני יש כיום טענות שונות לגבי המסמכים המפלילים, כמו למשל שדכנר החדיר אותם בלא ידיעתו לקלסר בעלי המניות שנתפס במשרדו של חשב קבוצת הולילנד, אלי חסון.

עמית שאל, האם המייל משנת 2007 בו הציע צ'רני לדכנר לגבות הלוואות "מאורי את אורי" (אורי לופוליאנסקי ואורי שטרית) אינו מסמך מזכה, "כי מי גובה בחזרה שוחד?". תדמור השיב, כי לא ניתן להסביר מדוע בכלל יש קשר כספי בין השניים לבין הפרויקט. לדבריו, הדברים הברורים שנאמרו בשלב מאוחר זה, מלמדים על האופי האמיתי של דבריהם המעורפלים בשנים הקודמות.

עמית והשופט צבי זילברטל התייחסו לטענת המדינה, לפיה המו"מ בין דכנר לצ'רני ב-2007 מלמד על אשמתו של צ'רני, שנמנע מללכת למשטרה. לדבריהם, פנייה למשטרה אינה מהלך קל, וייתכן שיש לראות את התנהגותו של צ'רני כטבעית. זילברטל: "אנחנו רואים שאנשים תמימים נסחטים ולא מתלוננים". תדמור השיב, שהצעד המתקבל על הדעת מבחינת צ'רני היה לנקוט מהלך דרסטי כדי להפסיק את הסחטנות, ושהימנעותו מלהתלונן מלמדת על אשמה ולא על חשש מפני האשמות שווא. הוא הדגיש, כי אין לנתק את התנהלותו של צ'רני בשלב זה ממה שהיה לפניה ומה שהיה אחריה.