באוקטובר 2012, שלושה חודשים לאחר שאהוד אולמרט זוכה בפרשות ראשונטורס וטלנסקי, שוחחה עימו שולה זקן בנוגע לשכרו של עו"ד מיכה פטמן, שייצג אותה באותו תיק. לדבריה, היא התחייבה לשלם לפטמן 250,000 דולר, ועדיין חסר לה כסף [זקן הודתה מאוחר יותר, כי קיבלה את מלוא המימון מהקבלן אורי מנצור, וכי במימון שסידר לה אולמרט השתמשה לצרכיה השוטפים]. זקן טענה בשיחה, כי אולמרט הבטיח לסדר לה עוד 50,000 דולר ואולמרט אישר זאת ואף אמר שבזמנו דיברו על 175,000 דולר בלבד [כתשלום לפטמן].

זקן: "נו, אז מה עם 250? אני צריכה עוד 50,000 לתת לו. אבל אתה... אני לא רוצה לתת לו את ה-50. אני הייתי שמחה לקבל כסף... אבל אני לא יכולה לחיות על קטע כזה שכל הזמן אני צריכה להגיד לך שאני צריכה כסף... שאתה תדאג לי לכסף. אני לא עומדת בלחץ הזה. אני הייתי רוצה לדעת שיש לי בחמש השנים הקרובות יהיה לי כסף... או שאני יהיה מסודרת".

אולמרט: "מאיפה אני יודע".

זקן: "לא... שלוש שנים".

אולמרט: "את חושבת שלי יש כסף לחמש שנים?".

זקן: "לא משנה, אתה יכול לאבטח את עצמך... בחורה צעירה שלא... איך אומרים, להציע את עצמה לעבודה... בגיל שלי יוצאים לפנסיה... עכשיו... זה קשה, אתה יודע מה... שלושה חודשים, אבל אני לא יכולה לבוא כל שלושה חודשים להגיד לך אני צריכה כסף".

אולמרט: "את לא צריכה... זה הסכם".

זקן: "בסדר... אהוד, אני צריכה, אני צריכה את הביטחון שלי ואין לי את הביטחון הזה".

אולמרט: "אגיד לך עוד משהו... לא יכול להיות ש... אם אין לך כסף... את לא תסעי עם הבן שלך לברצלונה... אנשים מדברים על זה".

זקן: "עכשיו תקשיב, אהוד. אני לא, אני ברמז אומרת לך כל פעם שאני צריכה לשקם את המשפחה שלי ואני זה... אני לא מכניסה אותך לדברים כאלה, אוקיי. אני הייתי חייבת לעשות את זה גם במחיר שהייתי מוכרת את הבית... לנסוע פעם אחת עם תומר ולנסוע פעם אחת עם נדב".


"את לא תשבי בבית סוהר"


בשיחה נוספת, שהתקיימה כאשר עורכי דינה של זקן ניהלו לראשונה מו"מ על הסדר טיעון במשפט הולילנד, אמר לה אולמרט, שאם תיכנס לכלא לשנתיים-שלוש - איש לא יעסיק אותה לאחר מכן. והוא המשיך: "ככה את היום נהנית מיוקרה, מה אומר לי אודי אנג'ל? [מראשי קבוצת עופר] אודי אנג'ל אומר: 'בן אדם יקר, בן אדם נפלא'... השאלה מה את יכולה לעשות עם עסקה שהם יגידו לך: 'לא מבקשים שום עונש ושום דבר אבל תני לנו את אהוד אולמרט'. אם את רוצה, אז את יכולה לשבת בבית סוהר ולגמור את העניין. אחרי זה, תחיי איך שתחיי עם זה. היות שאת אומרת שאת לא רוצה לעשות את זה, אז האלטרנטיבה שלך היא לא לעשות שום עסקת טיעון".

אולמרט המשיך: "יש את כל הסיכויים שככל שהזמן יעבור יהיה יותר קל. תלכי עכשיו לשנתיים לבית סוהר, פחות מזה הם לא יעשו איתך הסכם". זקן השיבה, כי בהסדר המוצע מדובר על שנת מאסר אחת בלבד, אך אולמרט טען: "זה אם את נותנת אותי". זקן הבטיחה שאין בכוונתה להפליל אותו, ואמרה שהיא מוכנה לשנת מאסר על העבירות שביצעה בעצמה. אולמרט השיב, כי מוטב שתמתין חצי שנה. זקן השיבה, כי עונש קל זה תקבל רק אם תהיה הראשונה לחתום על הסדר.

אולמרט: "בחיי, אני אומר לך, לפי דעתי הם יעמדו בפיתוי עצום ואת לא תשבי בכלל בבית סוהר".

זקן: "אני אשב בבית סוהר, הוא [עו"ד עופר ברטל] אמר שאין, אין אין חוכמות. בעוד חמש שנים אני אשב בבית סוהר. אני לא רוצה [להשתחרר] כשאהיה בת 60".

אולמרט: "רגע, אבל בעוד חמש שנים תשבי בבית סוהר, גם עכשיו תשבי בבית סוהר... שולה, אם את לא תתני, אם את לא תתני אותי, אין שום סיכוי שתגמרי מאחורי סורג ובריח בפחות משלוש שנים".


"הילדים שלך לא מופקרים"


אולמרט שאל את זקן מה אומרים בניה נדב ותומר על העסקה, והיא השיבה: "שאתה צריך לדאוג לי. לדאוג להם, שיהיה להם מה לאכול".

אולמרט: "בינתיים אני דואג שיהיה להם מה לאכול, אבל אני שואל אותך שאלה, מה פירוש של הדבר לדאוג? שאת תעשי עסקה שמה?".

זקן: "שלא לתת אותך, מה זה? אפילו תומר אומר: 'אמא, אנחנו לא, מה, את תלשיני? אני לא מלשין על חבר'. אז אמרתי: 'מה פתאום, אימא שלך, אתה רואה את אימא שלך מלשנית?'. אבל אני לא יכולה לעמוד בזה שאני אשאיר את הילדים שלי מופקרים".

אולמרט: "שולה, תקשיבי, הילדים שלך לא מופקרים, ואל תגזימי, והדבר החשוב ביותר זה שתקבלי פרופורציות ביחס לעצמך זה ולהבין שאת מתמודדת במצבים של מצוקה, ובמצוקה הזו מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעשות הכל כדי לסייע לאפשרות הקיום שלך כמו שאנחנו עושים".

זקן: "לא, זה צריך לסייע לי, לפני שאני נכנסת לבית סוהר אם אני הולכת לעשות עסקה ואני לוקחת את הכל עלי".

אולמרט: "מה, איך לעשות את זה, מה, להביא לך חצי מיליון דולר?".

זקן: "אני לא יודעת, אהוד. אני באתי להתייעץ איתך [כדי] שאני אדע".


"תביאי את הנייר"


אולמרט: "אז בסדר, את אומרת שאפילו 50,000 דולר יעביר את הסיפור".

זקן: "אז מה אני אעשה, אהוד? אתה האיש החכם בינינו, לא אני".

אולמרט: "אז בואי, כש.. כש... כש... איך קוראים לו.. ש... אם את תעשי עסקת טיעון כפי שאת מבינה, אני אומר לך: אני לא נכנס [בעסקה]. אני רק אומר לך דבר אחד: אם העסקת טיעון תכלול גם אותי, את יוצאת עם פליינג קורס [הצלחה רבה]".

זקן: "מה, אין כסף? [למחיית המשפחה]".

אולמרט: "איך תחיי אחרי זה [שתפלילי אותי], איך תחיי אחרי זה... אני אומר לך, שולה: תהיי סובלנית, סובלנית. במצב הנפשי שבו את נתונה עכשיו, לא הייתי עושה שום עסקת טיעון, אם את שואלת אותי".

אולמרט הזכיר לזקן, שהוא סידר לה עבודה אצל אלפרד אקירוב תמורת 28,000 שקל בחודש, בעוד שכרם של יועציו בלשכת ראש הממשלה היה 10,000 שקל בחודש בלבד. זקן אמרה שגם נדב זקוק לעבודה, ואולמרט הבטיח שידאג לכך. והוא המשיך:

"אני רק אומר שתפסיקי להכניס את עצמך ללחץ, שהוא [ברטל] יכניס אותך ללחץ [לתת תשובה על העסקה], מהיום להיום. ולכן יש הצעה. כשיהיה את הנוסח של ההצעה, אני רוצה לראות את זה. למה? את לא תלמדי, את לא מסוגלת לקרוא את זה. תסמכי עלי, אין פה שום דבר... שולה, אני אומר לך, הם [המשפחה שלך] לא מסוגלים לקרוא את זה עם כל הכבוד, ולכן אני אומר את רוצה לעשות עסקה, אני מציע לך לטובתך: תביאי [לי] את הנייר".