חברת סיטיפס, זכיינית הרכבת הקלה בירושלים, מבקשת (25.12.14) מבית המשפט המחוזי בירושלים להצהיר, כי לבוררים בינה לבין המדינה - השופט בדימוס
בעז אוקון ועו"ד
דב ויסגלס - אין סמכות לדון בנזקים הנטענים בגין אובדן זמן ועלויות תפעול. רכיב זה מהווה 710 מיליון שקל מתוך תביעה בסך מיליארד שקל שהגישה המדינה נגד סיטיפס במאי 2012, בטענה לנזקים בשל התארכות הקמת הרכבת הקלה.
סיטיפס סבורה, כי לבוררים אין סמכות לדון בפרק זה מאחר שציבור הנהגים, הנוסעים, משתמשי הדרך ובעלי הרכבים אינם צד להסכם הזיכיון בינה לבין המדינה, כך שתניית הבוררות שנקבעה בהסכם אינה חלה על תביעות בגין נזקיו הנטענים של ציבור זה.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עוה"ד ד"ר ישראל לשם, ראובן בכר ורוני ליבסטר, נאמר, כי אותם צדדים שלישיים שאת נזקם מבקשת המדינה לתבוע, מעולם לא הסכימו שתביעתם תתברר במסגרת בוררות ולא הסמיכו את הבוררים לדון בתביעתם. גם סיטיפס לא הסכימה להתדיינות כזו, ולא ניתן לכפות על זכיין לקיים בוררות בנוגע לנזקים עקיפים וספקולטיביים (ככל שנגרמו) למי שכלל אינו צד להסכם עימו.
סיטיפס סבורה, כי פרק זה הוא למעשה תביעה ייצוגית, אך החוק מחייב שתביעות כאלו יידונו רק בבית המשפט ולא בבוררות, שמטבעה אינה שקופה לציבור. לצד זאת היא מציינת, כי בית המשפט כבר קבע, כי לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית על נזקים אלו, ולמרות זאת המדינה מגישה למעשה את אותה תביעה.
לטענת סיטיפס, האחראית העיקרית לעיכובים שגרמו לנזקים הנטענים היא המדינה עצמה, וגם נוכח זאת המדינה לא כשירה להגיש הליך תביעה ייצוגית במסלול הקבוע בחוק להגשת תביעות שכאלו. טרם הוגשה תגובת המדינה.
