בעיני נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור, "הדין נגזר מן העובדות". בלשכתה יש תרשים המדגיש את חשיבותה של תפישה זו, "והמצע העובדתי השלם משמש לה באורח מודגש נקודת מוצא לכל דיון והכרעה גם בערעור". כך אומר פרקליט המדינה לשעבר,
משה לדור, במאמר המתפרסם בביטאון הלשכה, "עורך הדין".
לדור מוסיף, כי לנוכח גישה זו - כל מי שמופיע בפני נאור נדהם מבקיאותה בחומר ומרמת ההכנה שלה לדיון. תוצאה נוספת של גישה זו היא, ש"האדם" תמיד נמצא במרכז הדיון מבחינת נאור. "הדבר יתבטא בראש ובראשונה בגישה בסיסית אוהדת, מכבדת ורגישה לאלה שעניינם וגורלם עומדים להכרעת בית המשפט. הוא ישתקף גם בנקודות הזכות שיש לזקוף לזכותם, לצד האחריות שיש לקבוע לחובתם, שאת כולם תביא השופטת נאור בשיקוליה - הכל בהתאמה לתמונה השלמה שהיא טורחת להכיר במלואה".
לדברי לדור, על בסיס אותה הכנה גם מזהה נאור היטב את השאלות הראויות להכרעה, לגביהן היא תאפשר לצדדים לטעון בהרחבה, ואילו לגבי שאלות אחרות - "היא תדע למקד את הדיון בלא לאפשר סטייה אל עבר סמטאות מסיחות דעת". עוד הוא עומד על יכולתה של נאור להתייחס בשוויון מלא לכל מתדיין, בלא לשים לב למעמדם שלהם או של נציגיהם, ועל פתיחותה להאזין לכל טיעון ענייני וראוי.
לדור גם מתאר בהרחבה את האופן בו ניהלה נאור, בבית המשפט המחוזי בירושלים, את משפט הבנקאים בו שימש כתובע. לדבריו, הצדדים למדו עד מהרה שהיא מעכלת ומפנימה באורח מיידי את הררי החומר שזרמו לשולחנה. היא לא התירה לעצמה לחדש דיון בלי לשלוט בפרטי החומרים שהוגשו קודם לכן ובלא להבין את משמעותם לקראת ההמשך, ולעיתים הפגינה "בקיאות והבנה העולות על אלה של מגישי החומרים עצמם".
לדור מדגים: "בתום הפסקת הצהריים, שהכל מנצלים אותה להינפש קמעה משעות הבוקר המתישות, השופטת ניצלה אחרת. עם חידוש הדיון כבר פנתה למגיש החומר מן הבוקר והקשתה עליו: במאמרו (או בספרו) של המומחה (פלוני) שהגשת, לא ברור לי עדיין כיצד תומכת גישתו שבעמוד (שציטטה) לתזה הנטענת".