שופט בית משפט השלום בתל אביב,
מנחם קליין, נוסע לסלובניה. היעד: מערת הנטיפים פוסטוז'נה. המטרה: הכרעה בתביעת נזיקין.
שלומית אמסלם טוענת שהיא נפגעה בעינה בעת ביקור במערה וסובלת מנכות, והיא מבקש לחייב את חברת
השטיח המעופף (מארגנת הטיול) וכלל ביטוח לפצות אותה. שני הצדדים הגישו לקליין תמונות של זירת האירוע, אך הוא מציין שהן שונות מאוד זו מזו: התמונות של אמסלם מתארות מקום צר וקשה למעבר, ואלו של הנתבעות - מרחב נוח ובטוח.
כלל ביטוח הציעה שקליין יבקר במקום במימונה, ואילו עורך דינה של אמסלם התנה זו בכך שהוא-עצמו יקבל משקפי מגן ופנס וייקשר בשרשרת למדריך דובר עברית. קליין ביקש את חוות דעתם של מנהל בתי המשפט,
מיכאל שפיצר, של נשיא השלום,
אביחי דורון, של ועדת האתיקה ושל מחלקת הביטחון, והחליט להיענות לבקשה באומרו שאין הבדל בין ביקור בשטח בישראל לבין ביקור כזה בחו"ל.
קליין דחה את דרישות בא-כוחה של אמסלם בהעירו, שאין סיבה להעניק לו אמצעי בטיחות שונים מאלו של כל יתר המבקרים, ושנראה שכל מטרתו היא להראות שמדובר במקום מסוכן. הוא הורה לצדדים להתחלק בעלויות, לדאוג לכך שהביקור יהיה קצר ביותר, שהטיסה והאירוח יהיו צנועים מאוד, שהם יכסו גם את נסיעת מתמחה לשכתו, ושהביקור ייערך במועד שלא יאלץ אותו לדחות דיונים אחרים.
