שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עופר גרוסקופף, אישר (יום א', 9.8.15) הגשת תביעה נגזרת ב-370 מיליון שקל בשמה של חברת דיסקונט השקעות נגד הבעלים לשעבר, נוחי דנקנר, ונגד הדירקטורים שאישרו במארס 2011 את רכישת מעריב.

גרוסקופף קבע, כי הדירקטוריון התנהל בפזיזות כאשר אישר את העסקה פה אחד לאחר דיון של שעה וחצי בלבד, ותוך הסתמכות בלעדית על המצגים של דנקנר. עוד נקבע, כי לא היה יסוד סביר להניח שמעריב יעלה על פסי רווחיות, ולא הוסבר כיצד פעילותו משתלבת עם זו של דסק"ש.


מספר ניכר של ליקויים


גרוסקופף אומר: "לא עצם המחסור בנתון זה או אחר הוא היוצר את החשש שמדובר בהחלטה שהתקבלה ללא תשתית עובדתית מינימאלית. כמובהר לעיל, מחסור בנתון כזה או אחר, חשוב ככל שיהיה, עלול להוות, במקרה המתאים, רשלנות גרידא, אולם לא יצדיק, בדרך כלל, מסקנה כי חברי הדירקטוריון נהגו בפזיזות. רק הצטברותם של מספר ניכר של ליקויים פרוצדוראליים יצדיק מסקנה חמורה, כי הכשל עולה לכדי פזיזות. לצערי, זהו הרושם הלכאורי המתקבל ביחס להחלטה בדבר אישור ההתקשרות בעסקת מעריב". הוא מונה שורה של אינדיקציות לכך:

• לא הוצגה התועלת שתמצח לדסק"ש מרכישת מעריב; "האפשרות להפוך את מעריב לעסק רווחי נראתה כבר אז כחזיון אוטופי, ושמא נאמר דמיוני". בדיעבד טענו חלק מהדירקטורים, כי הרעיון היה להתחרות עם פעילותן של הוט ו-yes, אך גרוסקופף אומר שזהו טיעון חסר היגיון, שכן אין כל קשר בין המדיות של חברות אלו.

גרוסקופף אומר, כי טענות הנתבעים בהקשר זה "היו הסברים מגומגמים, שספק אם יכלו לשכנע את הדירקטוריון לו היו מוצגים לפניו בזמן אמת, כגון שרכישת מעריב תקל על הנגישות של הקבוצה לעיתונאים העובדים במעריב, או שניתן לחלק את מעריב בחינם ללקוחות סלקום".


כן עסקה משמעותית

• לא ברור האם הוצגה לדירקטוריון תמונה מלאה של הסיכונים בעסקה, לנוכח מצבו הקשה של מעריב. "הסיכון של הפסדים ועלויות נוספות לא היה בגדר אפשרות רחוקה ובלתי סבירה. הוא היה בגדר סיכון ממשי, שדירקטור סביר היה חייב להביא בחשבון. האפשרות שהדירקטוריון לא התעניין כלל בנושא זה הוא עניין האומר דרשני".

• הדירקטוריון אישר את העסקה לאחר ישיבת אחת בת שעה וחצי, למרות שלסגירת כל הפרטים נדרשו חודשיים נוספים. מכאן, שבעת האישור הייתה זו עסקה שמרובים בה הנעלמים. "לא ברור מדוע מיהרו הדירקטורים לאשר את ההתקשרות באופן סופי, ומדוע לא ביקשו לבחון שוב את כדאיות העסקה במועד אחר, לאחר שיקבלו נתונים על תועלות העסקה וסיכוניה, ולאחר שיקדישו לעניין לימוד ומחשבה", הוא אומר.

גרוסקופף דוחה את טענת הדירקטורים, לפיה הייתה זו עסקה בלתי משמעותית מבחינת דסק"ש. הוא אומר, שגם לחברה ששווייה היה אז 6.5 מיליארד שקל, עסקה של 400-300 מיליון שקל היא משמעותית, ובמיוחד כאשר מדובר בעסקה החורגת מעסקיה הרגילים ויש בה סיכונים ניכרים כמו זו.

לדברי גרוסקופף, קיימות אינדיקציות משמעותיות לכך שאישור העסקה נעשה כדי לרצות את דנקנר, תוך גילוי אדישות להשלכותיה על דסק"ש. בהקשר זה הוא מונה שלוש אינדיקציות עיקריות: מדובר על פניה בעסקה חשודה, שמאחוריה לא עמדו מצידו של דנקנר מניעים של רווח; דנקנר אישית יזם אותה והביא אותה לאישור הדירקטוריון; יש לתמוה מדוע דירקטורים מנוסים ובעלי כישורים כמו הנתבעים אישרו אותה בכזו קלות.


עסקה שמוטב להימנע ממנה


גרוסקופף מגיע למסקנה הלכאורית, כי "כבר בעת ההתקשרות בעסקת מעריב, ולא רק כעניין של חוכמה בדיעבד, היה מדובר בעסקה בעייתית מאוד מבחינת דסק"ש, אשר כעניין עסקי היה מוטב להימנע ממנה, ולמצער הייתה חובה לבחון אותה בשבע עיניים ובזהירות רבה. כבר במועד אישור העסקה הייתה מעריב חברה כושלת, אשר נזקקה באופן דחוף לעירוי של מזומנים בסכומים ניכרים.

"חמור מכך, התועלת הכלכלית שניתן להפיק מ'החייאתה' של מעריב לא הייתה ברורה כלל ועיקר, הן לנוכח התפתחויות שאפיינו את כל ענף עיתונות הדפוס (מעבר קוראים לעיתונות המכוונת, ירידה בהיקפי הפרסום, גידול התחרות עם כניסת החינמון 'ישראל היום' וכיו"ב) והן לנוכח מגמות ייחודיות למעריב (ירידה מתמשכת במספר הקוראים ובהכנסות מפרסום, הפסד תפעולי במשך שנים, בריחת המשקיע הקודם, מר [זכי] רכיב, לאחר תקופת התנסות קצרה וכן הלאה)".

גרוסקופף מסכם: "בעת שאישר את עסקת מעריב, לא עמדה לפני דירקטוריון דסק"ש תשתית ראייתית מינימאלית שאפשרה לו להעריך לא את התועלות ולא את העלויות". הסכום הנתבע הוא הנזקים שלטענת התובעים נגרמו לדסק"ש מאז שרכשה את העיתון ועד שנאלצה למכור אותו לאחר שעמד על סף קריסה. בין הנתבעים: מנכ"לי אי.די.בי לשעבר, אלי כהן וחיים גבריאלי; אבי פישר וצבי לבנת, שהיו שותפיו של דנקנר לשליטה בקונצרן; פרופ' יאיר אורגלר; פרופ' ניב אחיטוב; ורפי ביסקר.

דסק"ש והדירקטורים חויבו לשלם למבקשים, רמי אוסטרובסקי ויניב אוזנה, הוצאות בסך 250,000 שקל. את המבקשים ייצגו עוה"ד רם דקל, אוהד אנטמן, רונן עדיני ולידור שובל; את דסק"ש ייצגו עוה"ד צבי אגמון וקרן שילר; ואת הדירקטורים - עוה"ד רם כספי, עמית לייזרוב, ירון קוכמן, אהרון מיכאלי, יהודה רוזנטל, עוז ססי, גיורא ארדינסט, נעמה ארליך וענת שקד.