סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עודד מודריק, זיכה (יום ד', 21.10.15) את גד זאבי, מיכאל צ'רנוי, מיכאל קומיסר וזאב רום בתיק בזק. מודריק קבע, כי למרות שזאבי וצ'רנוי הסתירו את חלקו של צ'רנוי בעסקה - לא הייתה להם כוונה פלילית בכך. עוד נקבע, כי זאבי לא היה צריך להציג למשרד התקשורת ולבנקים את מקורות המימון שהעמיד בעסקה, וממילא לא רימה אותם כאשר לא עשה זאת.

זאבי וצ'רנוי הואשמו, כי בשנים 2000-1999 רכשו במרמה 20% ממניות בזק מידי חברת כייבל אנד וויירלס, כאשר רשמית זאבי היה הקונה, אך בפועל היה זה צ'רנוי. לטענת המדינה, אילו היה ידוע לרגולטורים שצ'רנוי הוא הרוכש - לא היו מאשרים את העסקה.

היקף העסקה היה 632 מיליון דולר, ועל-פי כתב האישום - שהוגש בשנת 2004 - צ'רנוי העמיד לרשותו של זאבי את ההון העצמי שנדרש לו, בסך 143 מיליון דולר (את היתרה גייס זאבי מהבנקים, בהלוואות ענק שהביאו לאחר מכן לתפיסת מניות בזק בידי הבנקים ולמחלוקת משפטית ארוכה בינם לבין זאבי). לטענת המדינה, השניים הסתירו גם מהבנקים את חלקו של צ'רנוי בעסקה, משום שידעו שהם לא יסכימו לממן אותה אם יידעו על מעורבותו של צ'רנוי. מהלכים אלו, נטען בכתב האישום, בוצעו בסיועם של עו"ד מיכאל (מיקי) קומיסר שייצג את זאבי ושל זאב רום, נציגו של צ'רנוי.


לא זוממים במסמכים


מודריק קבע, כי כל המעורבים החליטו לשמור בסוד את זיקתו של צ'רנוי לעסקה כדי שהבנקים והמדינה לא יידעו עליה, ואולם אין להסיק מכך שהסודיות נבעה מטעמים של מזימה פלילית. הוא אומר:

"קשה מאוד להלום שמזימת הונאה התגבשה בין זאבי לצ'רנוי ורום בהסכמים כתובים. גם אם ההסכמים נשמרו בכספות מאובטחות, סודיותם (במובן של הסתרת מזימה פלילית) מוגבלת. בגיבוש העסקה מעורבים לא רק בעלי העניין בה (ובסודיות מטרותיה הבלתי חוקיות), אלא גם מספר עורכי דין. עורכי הדין אינם צד לעסקה ועל כן קשה לבטוח בהם שינצרו בלבבם את סודותיה האפלים של עסקה (בהבדל משמירת סודיות השותפים לה)".

עוד קבע מודריק, כי מערכת ההסכמים בין זאבי לצ'רנוי אינה משקפת העברת אמצעי שליטה במישרין או בעקיפין בחברה המחזיקה במניות בזק. לדבריו, ההסכמים "מבטאים את מה שגלוי על פניהם ואינם מבטאים כוונה נסתרת לעסקת השקעה משותפת עוקפת או מפרת חוק". לא הייתה להם כוונה לרכוש במשותף את מניות בזק, הוא מדגיש. זאבי לא רצה שיהיה לו שותף בעסקה, צ'רנוי רצה להגיע מאוחר יותר לאחזקה במניות בזק, ועד היום קיימים חילוקי דעות בינו לבין צ'רני על עסקה זו, מוסיף מודריק.


טענה צבועה וחסרת היגיון


מודריק מגיע למסקנה, כי ההסכמים הם המשקפים את מלוא מערכת היחסים בין זאבי לצ'רנוי. "דברים שנאמרו בשיחות ובמפגשים, הועלו על הכתב במסמכים ודוחות פורמליים, 'מזכרים', 'עיקרים לדיון' או רשימת מטלות. דברים שנלחשו מפה לאוזן ולא קיבלו ביטוי בכתב, אם בכלל היו, היו כלא היו. אין ראיה שמאן דהוא פעל או נמנע מלפעול בשל הסכמות על פה חשאיות. חילוקי הדעות נבעו מפרשנות שונה ואפילו קוטבית של הסכמים ומסמכי הבנות שבכתב".

לאחר כל אלו קובע מודריק, כי לא הייתה כל מרמה כלפי משרד התקשורת. העסקה בין זאבי לצ'רנוי הייתה עסקת מימון ולא עסקה לרכישה משותפת של בזק, וכל הסמכויות מכוח המניות היו בידיו של זאבי. "המצגים שזאבי, בסיוע קומיסר, הציג לגורמי משרד התקשורת לא היו מצגים כוזבים. חלק עיקרי של המצגים היה של מצגי אמת לפי כל אמת מבחן. חלק המצגים האחר נשען על הבנה ופרשנות סבירה של חובת הגילוי הקבועה בצו הבזק או חובת גילוי נוסף שנדרשה בידי משרד התקשורת", קובע מודריק.

בנוגע לתרמית הנטענת כלפי הבנקים מזכיר מודריק, כי המימון ניתן לו כהלוואת נון-ריקורס ולכן הביטחון היחיד היה מניות בזק, ולא היה צורך שיידעו מהו מקור המימון העצמי שלו. המדינה טענה, כי מהות ההון העצמי הייתה חשובה כדי לדעת האם זאבי יתמול בהלוואה - אך לדעת מודריק זוהי טענה צבועה וחסרת היגיון. הוא מציין, כי הסכם המימון שותק בנוגע למקור ההון העצמי, והבנקים כלל לא בדקו אותו; לפי המידע שנמסר לבנקים, נותר לזאבי אחרי הרכישה הון של 350 מיליון דולר - והוא היה צריך לספק אותם.

מודריק גם מותח ביקורת על יו"ר הבנק הבינלאומי דאז, שלמה פיוטרקובסקי, אשר הסתפק במסמך מבנק קרדיט סוויס ולפיו הונו של הבנק הוא 500 מיליון דולר. בא-כוחו של זאבי, עו"ד יגאל ארנון המנוח, גם הצהיר בפני פיוטרקובסקי (שירש אותו כיו"ר הבנק), כי הטראסטים באמצעותם פעל זאבי היו בבעלות משפחתו. הוא תוהה, האם בצורה כזו ניתן לאשר הלוואה של 500 מיליון דולר.

המדינה מיוצגת בידי עוה"ד מיכל סייבל-דראל, נורית הדס ותמר רוטמן; זאבי מיוצג בידי עוה"ד נוית נגב, איריס ניב-סבאג, גיורא אדרת ואורן אדרת; צ'רנוי מיוצג בידי עורכי הדין יעקב וינרוט וירון קוסטליץ; רום מיוצג בידי עו"ד נבות תל-צור; וקומיסר - בידי עוה"ד דוד ליבאי ודפנה ליבאי.