בנק ישראל נגד בנק הפועלים ולהפך

עכשיו ברור כי הפעילות העסקית כיום של בנק הפועלים משותקת כתוצאה מצעדיו הפומביים של בנק ישראל כנגדו וכי במהלכיו נטל הבנק המרכזי על עצמו אחריות על הנעשה מעכשיו בבנק הפועלים. חובתו הציבורית של הבנק המרכזי לסיים מייד את המשבר בבנק הפועלים. זה גם האינטרס העסקי של הבנק ובעלת השליטה בו.

לשאלה אם מוסמך בנק ישראל להתערב בניהול בנק הפועלים עד כדי דרישה להחלפת הניהול הבכיר בו – ישנה תשובה ברורה וחיובית. הבנק המרכזי מוסמך לעשות זאת. יש לו גם כלים חוקיים לאכוף את דרישותיו על ההנהלה ועל בעלי השליטה. גם לשאלה השנייה – האם נכון עשו המפקח על הבנקים ונגיד הבנק כשהתערבו התשובה חיובית.

אף שבנק הפועלים – הבנק הגדול במדינה - נמצא בבעלות פרטית לאחר שנקנה מהמדינה על-ידי משפחת אריסון, הרי אין דינו של בנק אפילו הוא בבעלות פרטית, כדין עסק רגיל. בנק מחזיק אצלו פיקדונות ציבור בהיקפים גדולים, חסכונות, כספי גמלאות, השקעות וכספים רבים נוספים בקטגוריות שונות.

הפיקוח על הבנקים, בהיותו מופקד על שמירת האינטרס הציבורי, מחויב, מתוקף תפקידו וסמכותו החוקית, להיות "כלב השמירה" של הציבור אל מול הנהלת הבנק ובעלי השליטה בו ולדאוג, שינהלו את הפיקדונות שנמסרו להם בנאמנות, ביושר ומתוך התנהלות עסקית סבירה. אם מתרחשת חריגה כלשהי הרי מחובתו של הפיקוח להתערב ולדרוש תיקון ולאכוף את ביצועו. על כן אין בכלל מחלוקת: בנק ישראל מוסמך להתערב בנעשה בבנק הפועלים. יתרה מכך, זו מחובתו לעשות זאת, אם העלו בדיקותיו חשש להתנהלות בלתי עסקית/בנקאית בלתי סבירה.

ה"מלחמה" התקשורתית

כבר הזכרנו כי אין דינו של בנק, אפילו הוא נמצא בבעלות פרטית כדין עסק רגיל. כבר אמרנו שלבנק המרכזי סמכות וחובה להתערב בנעשה בבנק אבל נוכח "המלחמה התקשורתית" (בינתיים) שפרצה בסוף השבוע וכמה ימים קודם לכן בין בנק ישראל לבנק הפועלים, מתעוררת דאגה ושאלה האם הדרך והצורה בה בחר הבנק המרכזי להתערב הייתה הדרך הנכונה.

המידע בדבר הסיבות להתערבות בנק ישראל בנעשה בהנהלת בנק הפועלים אינו מצוי במלואו. בתקשורת פורסמו חלקי מידע בלבד וגם זאת לא על-ידי גורם בלתי תלוי. על כן אין לנו אלא להסתמך (בלא ראיות ודוגמאות של ממש) על דברי בנק ישראל כי התנהלות ההנהלה ודירקטוריון בנק הפועלים היו כל כך בלתי תקינים עד שהנגיד בכבודו ובעצמו נאלץ לזמן את בעלת השליטה בבנק גברת שרי אריסון ולדרוש ממנה לפעול להחלפתו ללא דיחוי של יו"ר הבנק.

מבוכת המפקידים

לא זו אף זו: פעילות הנגיד לא הייתה בצנעה, ללא ליווי תקשורתי. היא נעשתה תוך מתן פומבי, ובגדול, מצד הבנק. גם לעצם הפגישה וגם לתוכן הדרישה. קדמו לכך דרישות המפקח על הבנקים לעכב כניסתו לתפקיד של המנכ"ל המיועד לבנק, שמונה על-ידי הדירקטוריון, לאחר שהמנכ"ל הקודם הודיע על התפטרותו.

מה פירוש הפעילות הזו בעיניו של לקוח הבנק? המסקנה המתבקשת היא שבנק ישראל סבור שבנק הפועלים ברמות ההנהלה הבכירות ביותר מתנהל בצורה בלתי תקינה, עד כדי כך שהיא מסכנת את עצם יציבותו וכספי המפקידים. לא משנה אם זהו המצב בפועל. זה הרושם המתקבל. ולא זו בלבד אלא שבנק הפועלים ובעלת השליטה בו הודיעו כי למרות דרישות נגיד בנק ישראל יש להם אימון מלא ביו"ר הדירקטוריון. זה שהנגיד דורש במפגיע את החלפתו.

בתוך הקטטה בין הבנק המרכזי לבעלת השליטה בבנק עומד ציבור של מאות אלפים, אולי מיליונים מתושבי המדינה שיש להם פיקדונות ועסקים עם בנק הפועלים . הם נבוכים. האם למשוך את הכסף ממקום "חולה" זה? (חולה על-פי הגדרות הנגיד והמפקח על הבנקים – הרי אלה האחרונים לא יפתחו במהלך ללא סיבה מספקת, אומרים לנו). בינתיים, למרבה המזל, יש רושם שהמלחמה – לא פחות, בין שני המוסדות, עדיין אינה מקרינה על התנהגות רב בעלי החשבונות בבנק.

הפעילות העיסקית משותקת ; מעכשיו בנק ישראל אחראי

כך או אחרת עכשיו ברורים שני דברים : האחד - הפעילות העסקית של בנק הפועלים דהיום משותקת כתוצאה מצעדיו הפומביים של בנק ישראל כנגדו. לא צריך להיות מומחה בבנקאות על-מנת להבין כי כתוצאה מהמצב שנוצר מתנהל בנק הפועלים רק בהפעלת השירותים הפיננסיים הטכניים-שגרתיים, ולא יותר. הרי לא ניתן לצפות מדירקטוריון שהנגיד מטיל ספק בכשירותו, מיו"ר שהבנק המרכזי דורש להדיחו, ממנכ"ל שהתפטר ומכהן עדיין, וממחליף למנכ"ל שהמפקח על הבנקים מבקש לעכב את כניסתו לתפקיד כי ינהלו פעילות עסקית פעילה, פעילות יזמית במטרה להעלות את הבנק על פסים רווחיים יותר.

העניין השני – במהלכיו נטל בנק ישראל על עצמו אחריות על הנעשה בבנק הפועלים כבר עכשיו. כל פעולה, מחדל, כישלון, הפסד של הבנק, ירשמו מהשבוע האחרון ולפני כן על שמו של בנק ישראל כאחראי, שהרי בפעולותיו הפקיע למעשה מהדירקטוריון, מהיו"ר שלו וגם מבעלת השליטה בבנק את אפשרות הניהול, גם הניהול היום יומי.

נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר הוא אישיות בינלאומית בעלת שם. חזקה עליו כי פעל בנושא בנק הפועלים כשרק טובת הצרכנים/בעלי הפיקדונות בבנק וטובת המשק לנגד עיניו. ככל הזכור דרישה פומבית להעביר/להדיח מהתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק ולעכב מינוי מנכ"ל, שכבר הוחלט על מינויו, התרחשה בישראל רק לאחר פרסום מסקנות ועדת החקירה הממלכתית לעניין משבר המניות הבנקאיות, בראשות השופט משה בייסקי ז"ל. הוועדה המליצה להפסיק כהונתם של מנהלי הבנקים המעורבים ולהרחיקם מעיסוק בנקאי בעתיד. חלקם סרבו אז והנגיד הטרי דאז פרופ' מיכאל ברונו ז"ל דרש מהם פומבית לנטוש כורסאותיהם והחל בהפעלת הסמכויות הנתונות בידיו. הוא השיג את מטרתו. מאז לא התנהלה פעילות דומה בפומבי. טוב שכך. בדרך כלל פעילות בנוסח "פיל בחנות חרסינה" אינה בריאה ליציבותו של בנק. היום המצב שונה. אין אלה ימים רגילים נוכח המשבר הכלכלי בעולם ובישראל והתמוטטות בנקים בעולם המערבי. גם התוצאות העסקיות באחרונה, של הבנקים ובראשם "הפועלים" אינם נושא להתפאר בו.

חובתו לציבור של הבנק המרכזי לסיים מייד את המשבר בבנק הפועלים. זה גם האינטרס העסקי של הבנק ובעלת השליטה בו.

מעבר לכך תישאר פתוחה השאלה – כיצד בעלת השליטה בבנק הפועלים תוכל לתפקד בעתיד מול בנק מרכזי ונגיד בנק בעל מוניטין בינלאומי כסטנלי פישר – שהוציאו לפעולותיה ולשיקול דעתה כרטיס אדום (כמעט).