היועצת המשפטית של מינהל הכנסות המדינה, עו"ד טלי דולן-גדיש, הייתה נתונה בניגוד עניינים חמור בחברותה בוועדת המינויים לבחירת מנהל המחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה. כך קובע (יום א', 6.12.15) בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

דולן-גדיש היא רעייתו של עו"ד יוסי דולן, העוסק בתחום המס. היא השתתפה בדיוני הוועדה למרות שאחד המועמדים, עו"ד קמיל עטילה, מנהל בשם המדינה תיק מול לקוח המיוצג בידי בעלה. בעוד השופט תומר סילורה סבר שהיה מקום להחליף את דולן בשל מראית פני הצדק, נציג הציבור שחר כהן - אליו הצטרפה נציגת הציבור אהובה גנור - מותח עליה ביקורת חריפה:

"כאשר חברת ועדה לבחירת מועמד לתפקיד פרקליט בכיר בשירות המדינה נשואה לעורך דין, בעל פרקטיקה פרטית, אשר אמור לנהל דין ודברים עם אותו פרקליט וכן להתנהל מולו בבית המשפט, יכול להיווצר ספק של ממש באשר לטוהר החלטותיו של אותו פרקליט בתיקים הוא מנהל מול בעל הפרקטיקה הפרטית, שמא ירגיש שהוא מחויב לו (שהרי רעייתו סייעה בבחירתו למשרה הרמה והפכה בכך את בעלה ל'איש שלומו'), ינקוט כלפיו גישה פשרנית יכבול את שיקול דעתו, אשר אמור להיות חף ונקי מכל שיקול זר, למעט מוראו של הדין, טובת הציבור והמדינה, שולחתו, אשר אותה הוא מייצג, ההגעה לחקר האמת ועשיית הצדק".


"הדרך לשחיתות - קצרה ביותר"


לדברי כהן, מצב זה יכול לבוא לידי ביטוי בהחלטה של הפרקליט להסכים להסדר טיעון ללקוחו של עורך הדין הפרטי, לפשרה נוחה במישור האזרחי או להימנעות מהגשת כתב אישום. מכאן קצרה ביותר הדרך לפגיעה בקופת המדינה בשל גביית מס בלתי שוויונית ובתחושת הצדק, ולא רק במראית פני הצדק - סבור כהן.

כהן מזכיר, כי שכרם של עורכי הדין בתחום המיסים נגזר לעיתים קרובות משיעור הפחתת המס שהם משיגים, "כך שאף קיים קשר ישיר בין עסקתת הטיעון או הפשרה שהושגה בהסכמת הפרקליט הבכיר לבין הכנסתו של בעל הפרקטיקה הפרטית" [וממילא להכנסתה של רעייתו]. "לנוכח מצב עובדתי אפשרי בהחלט זה, בנסיבות העניין, לא צריך להיות משפטן 'מהולל' כדי לדעת ולהבין שמתקיים כאן מצב של ניגוד עניינים ושל פגם חמור במראית פני הצדק וטוהר המידות, אף מהמעלה הראשונה במדרג של פגמיו האפשריים. אך כאן, הדרך לשחיתות לשמה, חלילה - קצרה ביותר!".

כהן מדגיש שאינו מטיל דופי ביושרה האישית של דולן-גדיש, אך קובע שהיא הייתה חייבת לפסול את עצמה מחברותה בוועדת המינויים מיד כאשר התבררה לה זהות המועמדים.


ביקורת על קמיל עטילה


בית הדין דחה את בקשתו של עטילה לכנס מחדש את ועדת המינויים בהרכבה המקורי. נציבות שירות המדינה החליטה לכנס את הוועדה בהרכב חדש לאחר שלא קיבלה החלטה בהרכב המקורי, משום שהיו"ר דן ארבל נאלץ לצאת באמצע הדיון מסיבות אישיות. ההחלטה התקבלה לנוכח מה שהגדירה הנציבות כ"פגיעה במראית פני הצדק" בשל חברותה של דולן-גדיש בוועדה, ולאור העובדה שחבר נוסף מבין ארבעת חברי הוועדה יצא לחו"ל למספר חודשים.

סילורה דחה מכל וכל את טענתו של עטילה לפיה הנציבות פעלה ממניעים פסולים, אם כי הוא מציין שבתחילת הדרך התנהלותה הייתה פגומה בכך שלא מסרה למועמדים את המידע המלא על הרקע לפיזור ועדת הבוחנים. הוא קובע, כי החלטתה של הנציבות הייתה סבירה ואין מקום להתערב בשיקול דעתה.

בית הדין מותח ביקורת קשה על התנהלותו של עטילה, הן במהלך המכרז והן בדיון בפניו. עטילה פנה במישרין לארבל וביקש לדעת מדוע לא התקבלה החלטה, ולדברי סילורה - גם זו עילה להחליף את חבריה. ואילו כהן מדבר על חשש שמא עטילה ניסה להשפיע על ארבל, ומוסיף: "רצונו העז של המבקש להורות על כינוסה מחדש של הוועדה מלמד, מניה וביה, על כך שידוע לו שהוא היה אמור להיבחר". אם עטילה סבור, כפי שטען בבית הדין (בחוסר צניעות, מעיר כהן), שהוא המועמד הטוב ביותר - אין לו סיבה לחשוש מהחלפת הרכב הוועדה.

סילורה אומר, כי היה מצער לקרוא את הסגנון בו התבטא עטילה כלפי נציבות שירות המדינה, שהיא חלק מן המערכת בה הוא עצמו מועסק. גם כאן, ביקורתו של כהן חריפה יותר, והוא מצביע על כך שעטילה התחמק מלענות לשאלות בחקירתו הנגדית - התנהלות שאינה ראויה למי שמגיש את מועמדותו לתפקיד כה בכיר ושאינה מכבדת את המשרה לה הוא מועמד.

את עטילה ייצגה עו"ד סיגל פעיל, את המדינה ייצגה עו"ד הדס שגיא, את עו"ד ניר סרי המתמודד על התפקיד ייצג עו"ד רועי בלכר, ועוה"ד דן בהט, יורם הירשברג ויריב אבן-חיים - מתמודדים נוספים - ייצגו את עצמם.