בית המשפט העליון יפרסם מחרתיים (יום ג', 29.12.15) את פסק דינו בפרשת הולילנד אשר נחשפה ב-News1. שמונה מבין עשרת המורשעים - אהוד אולמרט, אורי לופוליאנסקי, דני דנקנר, אורי שטרית, הלל צ'רני, אביגדור קלנר, מאיר רבין ואלי שמחיוף - ערערו על הרשעתם וחומרת עונשיהם, ואילו המדינה ערערה על קולת עונשיהם של הלל צ'רני ואביגדור קלנר. בראש ההרכב עומד השופט סלים ג'ובראן, ולצידו השופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל.

בכל הערעורים של המורשעים נטען, כי השופט דוד רוזן התעלם משקריו הרבים והבוטים של עד המדינה, שמואל דכנר. הנאשמים שסניגוריהם לא הספיקו לחקור את דכנר לפני פטירתו, טוענים שיש להתעלם לחלוטין מעדותו וכי בלעדיה אין תשתית ראייתית נגדם. המורשעים שלא ערערו הם שולה זקן (שעונשה נגזר במסגרת הסדר טיעון) ואברהם פיינר (שנשלח לעבודות שירות).

אולמרט טוען, באמצעות עוה"ד נוית נגב, איריס ניב-סבאג ואלון ביכלר, כי לא הוכח שהוא ידע על 500,000 שקל שנתן דכנר לאחיו יוסי, וכי זקן שיקרה כאשר אמרה שהעבירה לו 60,000 שקל שקיבלה מדכנר. אולמרט נדון לשש שנות מאסר.

לופוליאנסקי טוען, באמצעות עוה"ד יאיר גולן ונחשון שוחט, כי התרומות של דכנר ליד שרה היו לגיטימיות, לא היה מיתאם בין התרומות לבין טיפולו בפרויקט, וכי רוזן התעלם משלל סיבות שבעטיין לא היה מקום להטיל עליו מאסר בפועל. לופוליאנסקי נדון לשש שנות מאסר, אך בערעור הסכימה המדינה להפחית את עונשו לארבע שנות מאסר.

רבין טוען, באמצעות עוה"ד שמואל קליין, דריה גולדין ויובל גבעון, כי רוזן החליט להרשיע אותו כמעט בכל מחיר, נקלע למעגל שוטה של חוסר היגיון בנוגע לעדותו של דכנר, ודומה שהעונש הוא רצון של רוזן לבוא חשבון עם דכנר. רבין נדון לחמש שנות מאסר.

שמחיוף טוען, באמצעות עו"ד אירית באומהורן, כי יש להתעלם לחלוטין מעדותו של דכנר בעניינו, הוא ראוי להגנה מן הצדק בשל אי-העמדתו לדין של יהושע פולק, וכי עונשו חורג בהרבה מהמדיניות המקובלת. שמחיוף נדון ל-3.5 שנות מאסר.

שטרית טוען, באמצעות עו"ד קנת מן, כי לא היה יסוד נפשי לקבלת שוחד משום שבזמן אמת לא הבין שזו מטרתו של דכנר, וכי העונש שהוטל עליו חורג בהרבה מן המקובל. שטרית נדון לשבע שנות מאסר.

דנקנר טוען, באמצעות עוה"ד יעקב וינרוט ועמית חדד, כי העסקתו של רבין לקידום הפשרת קרקעות תעשיות מלח הייתה לגיטימית, וכי אין מקום לתקדים שקבע רוזן ולפיו העסקתו של מאכער מהווה עבירת שוחד. דנקנר נדון לשלוש שנות מאסר.

צ'רני טוען, באמצעות עוה"ד גיורא אדרת, אורן אדרת, יפעת מנור-נהרי וגיל פרידמן, כי הרשעתו היא אבסורד הסותר שורה של קביעות של רוזן עצמו, המדינה העלתה תיזות שקרסו בזו אחר זו, וכי זיכויו מאשמת מתן שוחד ב-2004 מחייב זיכוי גם ביחס לשנים הקודמות. צ'רני נדון ל-3.5 שנות מאסר.

קלנר טוען, באמצעות עו"ד איתן מעוז, כי רוזן סימן את המטרה ובשל כך טעה בקריאת הראיות ובפרשנותן, וכי עובדת זיכויים של שמעון גלאון ואמנון ספרן חייבת להוביל גם לזיכויו שלו. קלנר נדון לשלוש שנות מאסר.

המדינה טוענת, כי הערעורים מכוונים ברובם המכריע לממצאי עובדה ומהימנות. לדבריה, קיים מארג ראיות שאינו תלוי בדכנר המוביל לכל אחת מן ההרשעות. עוד טוענת המדינה, כי עונשיהם של צ'רני וקלנר קלים מדי ביחס להיקפי השוחד בהם הורשעו. את המדינה מייצגים עוה"ד יוני תדמור, אתי בן-דור, ירון גולומב, אביבה חפץ-נוימן, אלעד פנחס ועודד קם מפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), ועוה"ד זיו אריאלי ונורית הרצמן מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.