בית המשפט העליון זיכה חלקית (יום ג', 29.12.15) את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשת הולילנד. אולמרט זוכה מקבלת שוחד בדמות 500,000 שקל שנתן שמואל דכנר לאחיו, יוסי אולמרט. לעומת זאת, נדחה ערעורו של אולמרט על קבלת 60,000 שקל והוא ירצה 18 חודשי מאסר - במקום שש השנים שנגזרו עליו במחוזי. בית המשפט פרסם את פסק דינו בפרשת הולילנד שנחשפה ב-News1.

בראש ההרכב עומד השופט סלים ג'ובראן, ולצידו השופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל. שמונה מבין עשרת המורשעים - אהוד אולמרט, אורי לופוליאנסקי, דני דנקנר, אורי שטרית, הלל צ'רני, אביגדור קלנר, מאיר רבין ואלי שמחיוף - ערערו על הרשעתם וחומרת עונשיהם, ואילו המדינה ערערה על קולת עונשיהם של הלל צ'רני ואביגדור קלנר. כל המורשעים יחלו בריצוי עונשי המאסר ב-15.2.16.

ערעורו של צ'רני התקבל חלקית, הוא הורשע בתשע עבירות של מתן שוחד ועונשו הופחת ל-26 חודשי מאסר. ערעורו של קלנר התקבל חלקית, הוא הורשע בשתי עבירות של מתן שוחד ובהלבנת בון ועונשו הופחת לשנתיים מאסר. ערעורו של רבין נדחה: הוא הורשע בשתי עבירות של מתן שוחד ובהלבנת הון וירצה חמש שנות מאסר.

ערעורו של דנקנר נדחה ברובו, הוא הורשע בעבירות של מתן שוחד והלבנת הון ועונשו הופחת לשנתיים מאסר. ערעורו של לופוליאנסקי על הרשעתו נדחה, ועונש הופחת משש שנות מאסר לשישה חודשי עבודות שירות. ערעורו של שטרית נדחה, הוא הורשע בארבע עבירות של קבלת שוחד ובהלבנת הון וירצה שבע שנות מאסר. ערעורו של שמחיוף התקבל חלקית, הוא הוא הורשע בקבלת שוחד והלבנת הון וירצה 18 חודשי מאסר.


אין די ראיות בנושא יוסי


בעניינו של אולמרט קבעו הנדל, זילברטל, עמית ופוגלמן - בניגוד לדעתו של ג'ובראן - כי אין די ראיות כדי להרשיעו בקבלת הכספים עבור יוסי אולמרט. בדעת הרוב נקבע, כי אין די בראיות הנסיבתיות כדי להוכיח שאולמרט ידע על מתן הכספים ליוסי - למרות שעצם המתן הוכח בעדותו של יוסי. השופטים הסכימו, כי משקל עדותו של דכנר בנוגע לאולמרט הוא אפסי - הן בשל שקריו הרבים והן משום שסניגוריו של אולמרט לא חקרו אותו בחקירה נגדית.

לדברי הנדל, חומר הראיות תומך באפשרות שלא היה זה אולמרט שביקש מדכנר לתמוך ביוסי, וייתכן שאולמרט כלל לא ידע באותה עת - סוף 2002 - על מצבו הכספי של אחיו. סביר להניח שיוסי סיפר לאולמרט בדיעבד על הכסף שקיבל, אולם זה אינו התרחיש ההגיוני היחיד ולכן אין די בראיות הנסיבתיות כדי להרשיעו. עוד אומר הנדל, כי באותה נקודת זמן לא היה צידוק מיידי למתן שוחד מדכנר לאולמרט. גם העובדה שמשה טלנסקי העביר כספים ליוסי לבקשת אולמרט אינה מהווה חיזוק, שכן הדבר נעשה רק בשנת 2004.

כל חמשת השופטים קבעו שיש להרשיע את אולמרט בקבלת שוחד בדמות 60,000 שקל שנתן לו דכנר למימון גרעונות בחירות. "הציבור - ואף הצדק עצמו - משולים לילד בודד החש נבגד על-ידי אלה שנבחרו להנהיג ולשמש דוגמה אישית", מסיים הנדל. "נחמה חלקית היא בכך שאין אדם העומד מעל החוק".

עמית אומר, כי האינטואיציה הראשונית היא לומר שאולמרט ידע על העברת הכסף ליוסי, אך היגיון זה לא נותר נקי מספקות בשל כך שדכנר נהג לשלוח את לחמו על פני המים. לדברי עמית, סביר להניח שדכנר ציפה שיוסי יספר לאולמרט, אך אין הוכחה שאולמרט אכן ידע בסופו של דבר. עמית מסיים באומרו, כי "גם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה, אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים".


נותר ספק סביר


פוגלמן אומר, כי נותר ספק סביר בשאלה האם אולמרט הפנה את דכנר ליוסי, ולא בלי התלבטות הגיע פוגלמן למסקנה שהמדינה לא הרימה את הנטל בנושא זה. על דכנר לא ניתן לסמוך, יוסי ואולמרט מכחישים - וכך נותרו ראיות נסיבתיות שאינן מחזיקות משקל מספיק לצורך הרשעה.

ג'ובראן סבר בדעת יחיד, שדי באישורו של יוסי כדי לקבוע שהכסף הועבר לו, וכי התרחיש הסביר היחיד הוא שאולמרט ביקש מדכנר לסייע ליוסי. בנוגע לאישום השני - בו נדחה הערעור פה אחד - קבע ג'ובראן, כי ניתן לסמוך על עדותה של שולה זקן, ומדובר במסקנות עובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי ואשר בהן לא תתערב ערכאת הערעור.

בכל הערעורים של המורשעים נטען, כי השופט דוד רוזן התעלם משקריו הרבים והבוטים של עד המדינה, שמואל דכנר. הנאשמים שסניגוריהם לא הספיקו לחקור את דכנר לפני מותו, טוענים שיש להתעלם לחלוטין מעדותו וכי בלעדיה אין תשתית ראייתית נגדם. המדינה טוענת, כי הערעורים מכוונים ברובם המכריע לממצאי עובדה ומהימנות. לדבריה, קיים מארג ראיות שאינו תלוי בדכנר המוביל לכל אחת מן ההרשעות.

את המדינה ייצגו עוה"ד ליאת בן-ארי שויקי, יוני תדמור, ירון גולומב, אתי בן-דור, אביבה חפץ-נוימן, אלעד פנחס ועודד קם מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) ועוה"ד זיו אריאלי ונורית הרצמן מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.