שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, גזר (יום ג', 13.7.16) על פרדי רובינסון 15 חודשי מאסר וקנס של 1.5 מיליון שקל.

רובינסון הורשע בקבלת 40 מיליון שקל במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד, עבירות ניירות ערך, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום עוסק במעשים שביצע רובינסון כאשר היה יו"ר חברת שחר המילניום, שהייתה בשליטת חברת מילומור שבבעלותו.

בשנים 2007-2005 משך רובינסון, לרוב בצוותא עם סמנכ"ל הכספים אורן דואדי - שהורשע גם הוא - מיליוני שקלים משחר המילניום והפקידם בחברת מילומור שסבלה ממצוקה כספית קשה. רובינסון עשה זאת תוך הסתרת מעשיו ממרבית נושאי המשרה בחברות, ממבקר הפנים של שחר המילניום ומנאמן איגרות החוב שלה, ללא כל אישור, ללא דיווח ובניגוד לדין.

כדי למנוע את השתקפות המשיכות בדוחות הכספיים, דאג רובינסון להשיב את מלוא הכספים או את מרביתם בתום כל רבעון לפני פרסום הדוחות. בצד המשיכות האסורות, פעל רובינסון בדרכים נוספות כדי לשפר את מידת הנזילות של מילומור, ובין היתר שיעבד את חשבון הבנק של שחר לטובת מילומור ופעל בצוותא עם דינור לכך ששחר תעניק ערבות בלתי מוגבלת בזמן ובסכום לטובת מילומור, אף זאת ללא אישור, ללא דיווח ובניגוד לדין.

בשלהי 2006 החלה ביקורת של רשות ניירות ערך לבדיקת ההתנהלות בחברת מילומור. רובינסון, אשר חשש שדבר המשיכות יתגלה, פנה לגורמים שונים בחברה בניסיון להסתיר את דבר המשיכות או לפחות להרחיק את עצמו מאחריות להן, ובכך שיבש מהלכי חקירה ומשפט. רובינסון אף הציע לדואדי תשלום ניכר אם יקח על עצמו את האחריות למשיכות, אך הלה סירב.

התעלם מממשל תאגידי תקין

כבוב אומר, כי רובינסון ודואדי פגעו בצורה חמורה בערכי היסוד של ההגינות בשוק ההון, שכן מעשיהם נמשכו תקופה ארוכה ונועדו אך ורק לשרת את האינטרסים של רובינסון. הלה "ניצל את מעמדו בשתי החברות באופן בוטה, תוך התעלמות מכל ערך של ממשל תאגידי תקין, תוך בחינת האינטרס האישי שלו והעדפת האינטרס של כל האשכול החברות שהיה בבעלותו על פני זה של חברת-הבת". הוא התנהג כאילו החברות הציבוריות שייכות לו בלבד, מוסיף כבוב, ואילו דואדי הפר את האמון שניתן בו וסיכן את החברות הציבוריות למען האינטרסים של רובינסון.

בנוגע לעבירות השיבוש וההדחה, אומר כבוב: "יכולת של גורמים בעלי עניין להשפיע על תוצאת ההליך המשפטי תאיין את האמון שנותן הציבור במערכת המשפט, אמון שבלעדיו אין זכות קיום למערכת משפט במדינה מתוקנת. מכאן הצורך וההכרח לקבוע רמת ענישה מרתיעה שהולמת את מידת הסיכון הנשקפת למערכת המשפט כתוצאה מעבירות אלה, ומחובת בית המשפט להעדיף במקרה שכזה את ההגנה על האינטרס הציבורי של שמירת טוהר ההליך המשפטי על פני האינטרס האישי של נאשם שהורשע בעבירה שכזו".

עוד ציין כבוב, כי רובינסון בן 70, פעל לפרוע את חובותיו והתמשכות ההליכים פגעה ביכולתו לפעול בזירה העסקית. עוד ציין את תרומתו הרבה לחברה, כפי שהעידו עליה עדי האופי מטעמו. בנוגע לדואדי ציין כבוב לקולא שהוא לא פעל למען עצמו, אלא לטובת רובינסון.

הגנה מן הצדק לעניין העונש

כבוב החליט לסטות לקולא ממתחם הענישה שקבע, וזאת בשל התמשכות ההליכים, שלדבריו נגרמה במידה רבה באחריות רשויות האכיפה. "במקרים חריגים בהן הנסיבות קיצוניות במיוחד, כגון הפרשה שבפני, אין די בקביעת העונש ברף התחתון של מתחם הענישה ההולם, כיוון שתוצאה זו תביא לקביעת עונש בלתי צודק ובלתי הולם", הוא אומר, בהפעילו את דוקטרינת ההגנה מן הצדק לא לשם ההכרעה אלא לשם הענישה. "עיכוב של חמש שנים בהגשת כתב האישום הוא עיכוב לא סביר אף בהתחשב בעובדה שהחקירה החלה בשלוש פרשיות שונות ומורכבות, וחרף חילופי גברי של הגורמים שטיפלו בתיק החקירה ברשויות החקירה ובפרקליטות", קובע כבוב.

דואדי נדון לשישה חודשי עבודות שירות ולקנס של 150,000 שקל, ואילו מילומר - הנמצאת בהליכי פירוק - נקנסה ב-150,000 שקל. את המדינה ייצגו עוה"ד יוני לבני ואסף עיסוק, ואת דואני - עו"ד רותי ליטבק.

סניגוריו של רובינסון, עוה"ד נבות תל-צור וירון ליפשס, מסרו, כי יערערו הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. הם ציינו, כי רובינסון בן 70 וכי מדובר באירועים מלפני עשר שנים, וטענו שכבוב עצמו אמר שהנסיבות אינן מצדיקות מאסר.