בית המשפט העליון מותח ביקורת חריפה (16.11.16) על מחדלי חקירה של המשטרה ועל התנהגותם הרשלנית של חוקריה, אשר טיפלו בתלונתו של אדם על עבירות מין להן נפל קורבן בהיותו בן תשע עד היותו בן 13. השופט
אורי שהם אומר, כי המחדלים - שנמשכו גם בפרקליטות - היו עלולים לסכל את האפשרות להגיע לחקר האמת ולעשות צדק עם הקורבן.
המתלונן הגיע לתחנת המשטרה כאשר ברשותו הקלטה של שיחת טלפון שערך עם הפדופיל, ג'סי בראונלי, ואשר הוכיחה בצורה ברורה את טענותיו. למרות שבידיו הייתה ראיה מרשיעה מן המדרגה הראשונה, המשטרה התנהלה בצורה רשלנית:
"המתלונן התבקש להעתיק את תוכן השיחה לתקליטור, אך אף גורם מבין אנשי החקירה לא העלה על דעתו לבקש מהמתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שלו, על-מנת להאזין לשיחה מ
מקור ראשון, ואולי לתעד אותה באמצעות המכשירים המקצועיים, הקיימים ברשות המשטרה. התנהלות רשלנית זו נמשכה גם לאחר מכן, כאשר מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן כבר נתפס על-ידי גורמי החקירה במסגרת תיק פלילי אחר שהתנהל נגדו. גם אז, המשטרה ונציגי המשיבה שטיפלו בתיק, לא עשו דבר על-מנת לאתר את מכשיר הטלפון הנייד, וזאת במטרה לשים את ידם על הראיה המקורית, העשויה להפליל את המערער".
להעביר את פסק הדין לניצן
שהם ממשיך: "אמו של המתלונן ביקשה להציג בפני המשטרה מסרונים שנשלחו והתקבלו בטלפון הנייד שלה, העשויים, אף הם, להפליל את המערער. אכן, המסרונים צולמו במשטרה, ואולם מיד לאחר הצילום, ניתן היה להיווכח בנקל, כי קשה עד בלתי אפשרי להבין את מרבית תוכנם של המסרונים. חרף זאת, לא עשו נציגי המשטרה מאמץ לצלם את אותם מסרונים בשנית, ובאיכות טובה יותר". הם גם לא פנו לחברת הסלולר בבקשה לקבל תדפיסים של המסרונים.
שהם מסכם: "משטרת ישראל פוגשת, לעיתים קרובות, במתלוננים בעבירות מין, כמו גם בעבירות אחרות, אשר מבקשים לנסות ולהשיב למי שפגעו בהם כגמולם. לא תמיד הם מגלים יוזמה
ותושייה, כמתלונן שלפנינו, ומצליחים לתעד באופן עצמאי את דבריו של הפוגע, שיש בהם משום הודאה או ראשית הודאה במעשים. הם גם לא אמורים לעשות כן.
"ואולם, ברי כי באותם מקרים ייחודיים, בהם מגיעים הקורבן ובני משפחתו לתחנת המשטרה, ומגישים כפרי בשל ראיות של ממש לידיה של רשות החקירה, הדעת נותנת כי ייעשה בראיות אלה שימוש של ממש, תוך גילוי רצינות ואחריות. לא כך נהגה המשטרה בענייננו, ונציגי המשיבה החרו החזיקו אחריה. התנהלות רשלנית זו מחייבת בדיקה וחשבון נפש של כלל הגורמים הנוגעים בדבר, לשם הסקת מסקנות לעתיד לבוא".
השופטת דפנה ברק-ארז ביקשה להעביר את פסק הדין לעיונו של פרקליט המדינה,
שי ניצן, באומרה: "התנהלות המשטרה בתיק משקפת התייחסות לא מכבדת לתלונה חמורה בדבר עבירות מין בקטין. במאמץ קטן ניתן היה לחסוך לא רק את ההתדיינות
הענפה, אלא גם את תחושת אי-הנוחות המלווה הסתמכות על הקלטות שהן בגדר 'שני בשלישי', גם אם בנסיבות העניין הונח בסיס משכנע ביותר לביצוע העבירות על-ידי המערער.
"בנוסף לחשבון הנפש המתחייב, שאליו התייחס חברי, דומה שנדרשת בדיקה ואף קביעת נהלים ברורים יותר. אם מכשיר הטלפון של המתלונן היה מוחזק בתיק אחר, ולא כל שכן תיק שחומרתו פחותה, שומה היה על המשטרה לעשות כל שנדרש על-מנת להשיגו לצורך החקירה הנוכחית".
השופט
עוזי פוגלמן הסכים עם שהם וברק-ארז. את בראונלי ייצגו עוה"ד אסתר בר-ציון ו-ויקטור אוזן, ואת המדינה - עו"ד נורית הרצמן.
