צבי בר קיבל שוחד בסך מיליון שקל מ
שאול לגזיאל ו
עמנואל ארביב - קובע (יום א', 11.12.16) שופט בית המשפט העליון,
עוזי פוגלמן, בדחותו את ערעורו של בר על הפרשה העיקרית בה הורשע.
לגזיאל וארביב - עד המדינה בפרשה - היו בעלי אינטרסים במיזם הנדל"ני "בית ליר אור" ברמת גן. בית המשפט המחוזי מצא, כי בר קיבל שוחד מהשניים בסכום של מיליון שקל, בשל כך שהשניים העבירו כספים לטובת פירעון הלוואה שנטל בר בלונדון מהחברה האנגלית Grove Property Finance, על-מנת שבר יפעל לטובת קידום המיזם.
פוגלמן קיבל את קביעת בית המשפט המחוזי, אשר אימץ את גרסתו של ארביב - שנתמכה בעדויות ובראיות חיצוניות ובהן תכתובות דואר אלקטרוני מזמן אמת ותמלילי שיחות המחזקים את גרסתו - לפיה הוא התבקש על-ידי בר בשנת 2005 לסייע לו בנטילת ההלוואה בלונדון, וכך עשה. כעבור שנה, בפסח 2006, התבקש ארביב על-ידי עו"ד מוטי גלוסקה - מקורבו של בר ובא כוחם של לגזיאל וארביב - לפרוע את ההלוואה שנטל בר, וזאת בנוכחות לגזיאל.
בהמשך לכך העבירו לגזיאל וארביב מיליון שקל על חשבון ההלוואה שנטל בר. מתוך סכום זה 100,000 דולר מקורם בלגזיאל ו-125,000 דולר מקורם בארביב. סכום זה בא במקום תשלום כספים שהיו אמורים לשלם ארביב ולגזיאל לגלוסקה - שהוגדרו כ"עמלת תיווך" - בגין חלקו של האחרון בקידום המיזם.
פוגלמן דחה את טענת בר לפיה הוא פרע את ההלוואה בכספיו שלו. בר גרס, כי הוא החזיק מזומן במט"ח בסכומים משמעותיים בכספת בביתו (מבלי שדיווח על כך לרשויות כדין). לדברי בר, כספים אלה נצברו אצלו מעבודות ייעוץ ביטחוני שהעניק בשנות ה-80, אך פוגלמן אומר שבר לא סיפק כל הוכחה ממשית לקיומן של עבודות כאלו. גרסה זו, מוסיף פוגלמן, הייתה כבושה ונולדה בשלב מאוחר ובצורה מתפתחת, כאשר בכל שלב טוען בר שהסכום היה גדול יותר. גם בעניין השימוש שעשה בכספים, בר החליף כמה גרסאות. עוד מעיר פוגלמן, כי אין היגיון בכך שבר יטול הלוואה בלונדון בזמן שיש ברשותו סכומים נכבדים כאלו.
לבסוף דחה פוגלמן את טענתו החלופית של בר, לפיה הכספים ששימשו לפירעון ההלוואה אינם כספי שוחד, אלא כספים שנתקבלו כתוצאה מהמחאת זכותו של גלוסקה לקבלת "עמלה" לידי בר. זאת, שכן בר וגלוסקה שללו תזה זו, ובר לא הציג כל ראיה לתמיכה בה. לסיכום קבע פוגלמן, כי הוכח שסכום הקרן נפרע באמצעות כספים שהועברו מארביב, שמקור חלקם הוא לגזיאל.
תפר רגיש בתחום הנדל"ן
לאחר מכן דן פוגלמן בשאלה אם הוכח שהכספים ניתנו בעד פעולה הקשורה בתפקידו של בר. הוא משיב בחיוב: כאשר יזם מעביר לראש עיר שבה הוא בעל אינטרס, כספים בסכומים הקרובים למיליון שקל, ולא נטען ולא הוכח שבין השניים שררה חברות כה מיוחדת עד שיש בכוחה להסביר מתת כה נדיבה - יש לקבוע שהכסף הועבר בעד פעולה הקשורה בתפקידו של בר.
פוגלמן מוסיף: "עבירות אלו מגלות, שוב, כמה רגיש הוא התפר שבין יזמי נדל"ן לבין נושאי משרה ברשויות מקומיות, בבחינת 'פרצה קוראת לגנב'... היכן שמסתתר כסף גדול ובמקום שבו הפיקוח דל - צומחת לעיתים השחיתות. לאחר שהדיון המשפטי בפרשות אלו הסתיים, אפשר שהגיעה השעה לבחון את הדברים לא רק באספקלריית המשפט הפלילי - לאחר מעשה - אלא גם קודם לכן".
בנושא העונש אומר פוגלמן, כי אלמלא גילו של בר (81) ומצב בריאותו - היה מקום לגזור עליו לפחות שבע שנות מאסר, כפי שנגזרו על
אורי שטרית בפרשת
הולילנד. בר פעל בדפוס שיטתי מול יזמי נדל"ן שונים משך שנים, כאשר שעה שכיהן כראש עיר שלשל לכיסו כספים בהיקף ניכר, מדגיש פוגלמן. בעיקר בשל גילו של בר, והעובדה שזוכה מכמה עבירות, וכן לנוכח תרומתו הרבה לחברה, הופחת מאסרו לשלוש שנות מאסר.
באישום החמישי יוחסו לצבי בר עבירות לפי פקודת מס הכנסה, בגין אי-דיווח על הכנסותיו משוחד והשתמטות במרמה מתשלום מס. בית המשפט המחוזי הרשיע את בר בארבע עבירות לפי סעיף 220(1) ובארבע עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. נוכח המסקנות אליהן הגיע בית המשפט העליון, התקבלו באופן חלקי הערעורים על ההרשעות בחלק מעבירות המס. עם זאת נקבע, כי יש להותיר על-כנה את הרשעתו של בר בשתי עבירות לפי סעיף 220(1) ובעבירה אחת לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.
לסיום אומר פוגלמן: "לא בנקל מורים אנו כי אדם בגיל כה מבוגר, שלוקה בבריאותו, ישא במאסר במשך תקופה לא מבוטלת מאחורי סורג ובריח. אולם בהינתן אופיו של השוחד שנטל בר כראש עיר והיקפו, עקרון ההלימה והאינטרס הציבורי הראשון במעלה - מלחמה בשחיתות - מחייבים תוצאה מעין זו".