ייקוב הדין את השר

הירשזון נדון בסוף השבוע למאסר של חמש שנים וחמישה חודשים (כל 'השינים' המלחששים, ממחששים מחמששים בגזר הדין), ועונשו של בניזרי הוחמר בעליון משנה וחצי לארבע שנים (רק שין אחת). עיתוני סוף השבוע, בעיקר הכותבים הבכירים, הנוגעים בשחקים של המחשבה והמוסר, התייחסו לגזרי הדין.

יוסי שריד ראש וראשון לבעלי המצפון המבהיק, כנחושת קלל, כאמור על מלאכי הקב"ה: "ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל, ונוצצים כעין נחושת קלל" (יחזקאל א) הרים את רגל העגל שלו וכתב: "אתמול רשמו השופטים למנהיגות הישראלית מינון גבוה של כימותרפיה והקרנות. האם הסרטן חוסל ולא ישוב? לא בטוח, לא סרטן מהסוג הממאיר הזה". ובהמשך הכריז בצהלה בלתי מוסתרת: "אתמול התחילה מחדש עונת הניקיון".

ובעיתון אחר, יהונתן ליס תיאר בחדווה צלולה את סדר היום הממתין לבניזרי ולהירשזון בבית הסוהר, השכמה בחמש, תיאור מפורט של ארוחת הבוקר והצהריים. הוא אומנם שכח את האירוטיקה של בתי הסוהר, אם כי הד ממנה מצאתי בכותרת המאמר של יוסי שריד: "ייקוב הדין את השר", והאם כותרת זו, מלבד שיש בה חידוד לשון חריף וידוע שיוסי ימכור את נעליו האחרונות תמורת חידוד לשון, האם אינה הד אנין לביטוי המקובל "נקרע לו את התחת", וחבל שיהונתן ליס לא ציטט מן הדוח האחרון, שכבר נשכח, של הסניגוריה הציבורית, בדבר תנאי החיים האלימים, המשפילים, הבזויים של כלא איילון, כלא שאטה וכלא הדרים, אבל למי באמת אכפת ממכונות הכימותרפיה החרוצות המטהרות את תושביהן מן התאים הסרטניים.

מהיכן הגיע ניבול הפה הזה, חשבתי שכבר חלף מן העולם, השימוש במחלת הסרטן, לעיטור קללה, מארה, חלף יחד עם הצרעת, חלף מאז שפרסמה סוזן סונטג את ספרה "המחלה כמטאפורה", נזכרתי שיוסי שריד עצמו עבר ניתוח להסרת גידול במוח, אך איזה מזל היה ליוסי שריד, הגידול לא היה סרטני וכך לא הפך הוא עצמו מטאפורה לאברהם הירשזון, היושב על ספסל הנאשמים, ולנקות? מנקים זבל, לכלוך, למנוע עכברים שמביאים מחלת הדבר, העכברים שפתאום יצאו מן החורים במשל המטריד של אלבר קאמי. השופטת ברכה אופיר, נמוכת הקומה, השופט אדמונד לוי גבוה הקומה, אינם צמד מטאטאים קצר וארוך המטאטאים זוהמה. הירשזון אינו סרטן ואינו זבל, בניזרי אינו עכברוש שחום שיש לטאטא אותו, ולאן נוליך את החרפה הלשונית הזו? מי הבאים בתור לזכות במעמד שהיה שמור פעם ליהודים - סרטן, זבל ועכברים. ומה הירשזון ובניזרי - כשדוקרים אותם הם לא זבי דם, כשמדגדגים אותם הם לא צוחקים, כשמרעילים אותם הם לא מתים?