המוסד לביטוח לאומי שילם למתלונן, החל ממאי 2002, גמלת הבטחת הכנסה. בשל מחלת לב שבעקבותיה עבר ניתוח מעקפים, הגיש המתלונן למוסד תביעה לתשלום קצבת נכות, והמוסד קבע שהוא זכאי לקצבה למשך שישה חודשים - מיוני ועד נובמבר 2006. בתקופה שבה קיבל המתלונן את קצבת הנכות הוא לא היה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, שכן הכנסתו מקצבת הנכות עברה את סף ההכנסות המזכה בגמלה.
משתם פרק הזמן שבו היה זכאי לקצבת נכות הגיש המתלונן בדצמבר 2006 תביעה חדשה לגמלת הבטחת הכנסה. בתלונתו לנציבות קבל על שהמוסד אישר את זכאותו לגמלה, אך שיעור הקצבה שאושרה לו נמוך מזה שקיבל בעבר.
בירור התלונה העלה שהקטנת הגמלה נעשתה בהתאם לתיקון משנת 2003 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה), ולפיו הוקטן שיעור הגמלה החודשית המשולמת למקבלי גמלת הבטחת הכנסה שטרם מלאו להם 55 שנים. עם זאת נקבע בחוק כי מי שקיבל גמלת הבטחת הכנסה בעד חודש דצמבר 2002 (להלן - זכאי קודם) ימשיך לקבלה בשיעור שהשתלם לו לפני התיקון לחוק (להלן - השיעור המוגדל). ואולם זכאי קודם שלאחר תיקון החוק לא היה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה במשך שישה חודשים רצופים יאבד את זכותו לגמלה בשיעור המוגדל, ואם תחודש זכאותו לגמלה, היא תשולם לו בשיעור המופחת שנקבע בחוק.
אף שהקטנת שיעור הגמלה למתלונן נעשתה בהתאם לחוק, עמדת הנציבות הייתה כי נגרם לו ולאנשים אחרים במצבו אי-צדק בולט, בשל היעדר הבחנה בחוק בין מבוטחים שלא קיבלו גמלה במשך שישה חודשים על-פי הסיבות שבגללן לא קיבלו אותה. שהרי אין דומה מצבו של אדם שלא קיבל את הגמלה בשל הטבה במצבו הכלכלי או מפני שלא התייצב כנדרש בלשכת שירות התעסוקה, למצבו של אדם, דוגמת המתלונן, שקיבל בפרק זמן מסוים קצבת נכות בשל הרעה במצבו הרפואי ורק מסיבה זו לא היה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה. יתר על כן, ייתכן שאילו ידע המתלונן שקבלת קצבת הנכות תביא להקטנה של שיעור גמלת הבטחת ההכנסה שיקבל, הוא לא היה מגיש את התביעה לקצבת נכות.
בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה פנה נציב תלונות הציבור למנכ"לית המוסד לביטוח לאומי כדי שתבדוק אם ניתן למצוא דרך להימנע מפגיעה במתלונן. המנכ"לית השיבה כי נוכח הוראת החוק המפורשת לא ניתן לשנות את שיעור הגמלה שהמתלונן זכאי לה; ואולם המוסד ייזום תיקון חקיקה ולפיו בנסיבות מיוחדות מעין אלה לא ישונה שיעור הגמלה בשל הפסקת הזכאות לחצי שנה ויותר.
הנציבות עוקבת אחר טיפולו של המוסד בנושא.
