עו"ד יחזקאל ביניש, בעלה של הנשיאה בדימוס דורית ביניש ומעורכי הדין המובילים בירושלים, ערך הסכם הלוואה פיקטיבי וגרם לנזק של מאות אלפי שקלים. כך קובע (28.5.17) בית המשפט המחוזי בנצרת.

ביניש היה מעורב כעורך דין בעסקת נדל"ן סבוכה, לרכישת 64 דונם בשכונת שועפאט שבמזרח ירושלים בשנת 2009. הבעלות בקרקע הייתה מצויה בסימן שאלה, שכן שני אנשים בעלי אותו שם התיימרו לתת ייפויי כוח לשני עורכי דין שונים למכור אותה לאותו אדם. העסקה בה נטל חלק ביניש הייתה למכירת הקרקע לשלמה שטיינמץ, אליו הצטרפו מאוחר יותר ליאור מרקוביץ וחברת ל.מ רויאלטי.

בשל התסבוכת סביב הבעלות בקרקע והעובדה שנרשמה כנכס של נפקד, נקבעו תנאים מתלים להעברת הבעלות ולתשלום התמורה. אולם המוכרים הפעילו לחצים כבדים לקבל חלק מכסף עוד לפני מילוי תנאים אלו. כדי להתגבר על כך, הוסכם ש-290,000 דולר יופקדו בנאמנות בידי ביניש ועורך דין נוסף שייצגו באותה עת את שלמה חייט. הלה הוצג כנציג המוכרים, הפועל כדי למנוע בעיות הכרוכות במכירת קרקע מערבים ליהודים בעוטף ירושלים.

ב-30.9.09 התקיימה פגישה במשרדו של ביניש, במסגרתה חתם עו"ד וליד טנוס על כתב נאמנות וכנגדו העביר לו ביניש 200,000 שקל מתוך כספי הנאמנות. מאוחר יותר התפוצצה העסקה, והרוכשים המיועדים תבעו 616,000 שקל מכל המעורבים בה. בית משפט השלום בנצרת דחה את התביעה נגד ביניש, אך השופט המחוזי ערפאת טאהא קיבל את ערעורם של שטיינמץ, מרקוביץ ורויאלטי.

טאהא מסכים עם קביעתו של בית משפט השלום, לפיה ביניש לא ייצג את הרוכשים ולכן אין לחייבו בנזקיהם על בסיס עילה זו. אולם בניגוד לשלום - טאהא קובע שביניש נושא באחריות לתוצאות של ההסכם שערך ב-30.9.09. "המסמכים והעברת הכספים נעשו לכאורה במטרה לעקוף את כתב הנאמנות עליו חתם עו"ד טנוס על-ידי יצירת פיקציה כאילו מדובר בהסכם הלוואה", קובע טאהא. יתרה מזאת: גם התנועה הכספית הסיבובית שבוצעה מכוחו של אותו הסכם, מלמדת שמדובר היה בפיקציה.

ניתן היה לצפות שביניש יתייחס בתצהירו "למשמעותם ונפקותם של אותם מסמכים, מדוע ערך מסמכי הלוואה כאמור, מדוע התנאים באותם מסמכים חופפים לתנאים שנקבעו בכתב הנאמנות, ומה חשב עת ערך אותם מסמכים באותו מעמד ובאותה פגישה", אומר טאהא. אלא שביניש לא התייחס לכך, אלא רק באמירה כוללנית שאינה מסבירה את חלקו באותה פיקציה. "גרסה כוללנית זו, שמתעלמת מהפעולות והמסמכים שערך עו"ד ביניש באותו יום ושמלמדים אחרת, לא ניתן לקבל", אומר טאהא.

עוד דוחה טאהא את גרסתו של ביניש בבית המשפט, ולפיה המסמכים נחתמו בבוקרו של אותו יום והעברת הכספים בוצעה רק בשעות אחר-הצהריים, כך שאין קשר בין הדברים. "גרסה זו לא ניתן לקבל וכמה טעמים לדבר: ראשית, ההתייחסות להתרחשויות ביום 30.9.09 הייתה אמורה לבוא במסגרת עדותו הראשית של עו"ד ביניש שניתנה בתצהיר, שם היה על עו"ד ביניש לתת גרסה סדורה ומפורטת באשר להתרחשויות באותו יום. התעלמותו של עו"ד ביניש בתצהיר מהתרחשויות אלה במטרה להצניע את אשר אירע באותו יום פוגמת במהימנות הגרסה ואמינותה.

"שנית, לא הובאה שום ראיה התומכת בגרסת עו"ד ביניש שהיה פער זמנים בין החתימה על המסמכים ועד העברת הכספים. שלישית, גם אם נכונה הגרסה שהמסמכים נחתמו בשעות הבוקר ואילו העברת הכספים בוצעה בשעות אחר-הצהריים, אין בכך כדי לתמוך בגרסתו של עו"ד ביניש שאין קשר בין הדברים, או שלא ידע שקיים קשר כאמור", אומר טאהא.

אפילו אם תתקבל גרסתו של ביניש, ממשיך טאהא, אין בכך כדי לשחרר אותו מאחריות לאובדנם של אותם 200,000 שקל. כאמור, הכסף הופקד בידיו בנאמנות, הוא ידע שהמוכרים לוחצים כל העת להקדים את התשלומים בטרם התמלאו התנאים המוקדמים וחשד בהם. כל אלו היו חייבים להדליק אצלו נורת אזהרה, ולפיה ההסכם שהכין מיועד לעקוף את הוראות כתב הנאמנות.

"ברם, עו"ד ביניש התעלם מנורות האזהרה שנדלקו בפניו, עצם את עיניו באשר למטרה לשמה נועדו מסמכי ההלוואה ולא עצר את העברת הכספים לעו"ד טנוס", קובע טאהא. "משלא פעל בדרך זו, הפר עו"ד ביניש את חובת הנאמנות וחובת הזהירות בה הוא חב כלפי המערערים". ביניש חויב לשלם לרוכשים 235,000 שקל, יחד ולחוד עם עו"ד עמיקם מקובסקי שייצג אותם בצורה רשלנית.

מאחר שביניש שלח הודעות לצדדים שלישיים, ידון כעת בית משפט השלום בהודעות אלו. ביניש ומקובסקי גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. הנשיא אברהם אברהם והשופטת עירית הוד הסכימו עם טאהא.