הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן קיימה (יום ד', 14.6.17) דיון מיוחד על-רקע העדויות שניתנו בוועדות החקירה בעניין ניסויים קליניים וניתוחים פתולוגיים שנעשו בילדי העולים מארצות תימן מזרח והבלקן.
יושב-ראש הוועדה, ח"כ
נורית קורן, פתחה את הדיון ואמרה כי "הוועדה הוקמה על-מנת להבין מה עלה בגורלם של הילדים, הילדים נלקחו מההורים אל בתי התינוקות ובתי החולים במטרה לקבל תנאים טובים יותר. דווקא המקומות שהיו אמורים לשמור על הילדים היו המקומות מהם הם נעלמו ושם התבשרו ההורים על מותם וזאת מבלי שהראו להם גופות ומבלי שההורים נכחו בלוויות. חלקם אכן נפטרו, אך חלקם נעלמו ולא ידוע מה עלה בגורלם. עד היום נשמעו סברות שנעשה שימוש בילדים לשם מחקר. כעת, כשהפרוטוקולים נפתחו לעיון הציבור והוועדה עברה עליהם, ניתן לראות שגם חברי הוועדה היו חשופים למידע שמצביע על המחקרים שנעשו בילדים חיים, אך לא עשתה עם זה דבר.
"עוד נחשפות עדויות על ביצוע ניתוחי גופות ללא הסכמה של ההורים וללא שמירה על כבוד המת. ברור שהמערכת הרפואית נהגה בצורה מתנשאת לעולים ולא הכירו בזכויות היסוד של החולה ושל ההורים למתן רשות ולא ידעו על הטיפולים השונים", אמרה קורן.
על הילדים נכתבה המילה "טחול"
בין העדויות שנחשפו הייתה גם עדותו של ד"ר ג'ורג' מנדל, מנהל בית החולים בראש העין, המעיד על מחקר שנעשה על דם חרמשי, שנבע מהסברה שיש לילדים סוג דם זה. זאת למרות שידוע שזו אנמיה, ולא בסיס לשום מחלה. הוא אף ציין שנעשו בדיקות לגילוי מחלות ריאות בילדים חיים. עוד עולה כי מהילדים לא רק נלקחו דמים במסגרת הבדיקות הרגילות, אלא הגיע רופא מארצות הברית לאסוף דגימות דם.
בדיון הוועדה הוצגו תמונות של ילדים בבית החולים, בהם נראית המילה "טחול" רשומה ומסומנת על גוף הילדים. בתמונות המקוריות נראים הילדים עירומים וללא שום כסות תוך זלזול עצום בילדים.
ח"כ
דב חנין (הרשימה המשותפת) אמר כי "כאלו האומרים שבעבר היו דברים קשים אך היום לא - זו גישה לא נכונה. אומנם היו שנים קשות אבל עשו גם דברים איומים. הדרך היא לא לטייח את הפצע אלא לחדור לפצע ולחשוף לאור השמש. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. צריך לברר מה הייתה האמת. יש פה הרבה שאלות שצריך לברר באומץ בתחום הפתולוגיה - אם אכן נעשו ניתוחים, מה היו ההצדקות? מכוח איזו סמכות? מי נתן את ההוראה והאם זו הייתה יוזמה עצמית? האם נעשתה בקרה?".
עו"ד מאיר ברודר מהלשכה המשפטית משרד הבריאות פתח ואמר כי הדברים חמורים וצריך לגנות אותם. אך הדגיש כי צריך לראות הדברים בהקשר למציאות שהייתה באותם ימים ובמצב החוקי שנהג באותה התקופה. לעניין ההסדרה החוקית של ניתוחים פתולוגים, אמר: החוק נחקק לראשונה בשנת 1953, אך רבות מהנתיחות היו לפניו. החוק המקורי היה קיצוני במתירנות שלו, מטרתו הייתה לאפשר ניתוחי גופות על-מנת לאפשר מחקרים רפואיים וכחלק מפתיחת בית הספר לרפואה בירושלים. החוק אפשר לבצע נתיחות לשלוש מטרות; בתי ספר לרפואה לשם לימוד ומחקר מדעי - חלק קטן בלבד, בתנאי שיש הסכמה בחיים או הסכמת קרובי המשפחה לאחר המוות. אם 24 שעות הגופה לא נדרשה היא הועברה באופן אוטומטי לבית הספר לרפואה. ולא הייתה דרישה מבית החולים לאתר את המשפחה; לצורך חקירת מקרי המוות, אילו רוב הניתוחים שנעשו בתוך בתי החולים באחוזים גבוהים, במקרים אלו לא הייתה דרושה של המשפחות אלא חתימה של 3 רופאים; נתיחה לצורך נטילת איברים על-מנת להשתיל באנשים חולים, ויש לשים לב כי בשנות החמישים הנושא לא היה מפותח בארץ ולכן מסוג זה כמעט ולא נעשו נתיחות".
דוח מבקר מ-1968
ברודר הציג את דוח
מבקר המדינה מספר 19 משנת 1968. הדוח, שכלל ארבעה בתי חולים, קובע כי ביותר מחמישים אחוז מהנפטרים בוצעו ניתוחים לאחר המוות. הבעיה הייתה לברר את סיבת המוות. ההסדרה החוקית לא דרשה הסכמה של משפחה. הדברים בהחלט חמורים בפרספקטיבה של היום. החוק משנות ה-80 הוא קיצוני בכיוון ההפוך, והמטרה שלו היא למנוע ולצמצם ככל האפשר את ניתוחי המתים.
עו"ד ברודר התייחס להסדר החוקי שנהג לגבי ניסויים קליניים, ואמר כי לאחר מלחמת העולם השנייה בעקבות משפטי הרופאים, גובש קוד נירנברג ומאוחר יותר בשנת 1964 התקבלה הצהרת הלסינקי. הקוד קבע לראשונה שצריכה להיות הסמכה מדעת לביצוע הניסוי, אך איננו קובע חובת מילוי טפסים או אישור של ועדות שונות.
עו"ד נירה למעאי, היועצת המשפטית של הוועדה, הדגישה כי החוק מגדיר מי יכול לדרוש את הגופה ומרחיב את הגדרת המשפחה לכל הקרובים. ולכן לא ניתן לטעון שהחוק התכוון למנוע התערבות של המשפחה. בנוסף אמרה כי החוק אומנם לא הציב הגבלות רבות אך דרש מהאוניברסיטאות לנהל פנקס גוויות, דרישה שוודאי גם הוצבה בפני בתי החולים שביצעו נתיחות.
ח"כ
ענת ברקו (ליכוד): "הגיע הזמן שהאמת תצא לאור. כמה הקטסטרופה הייתה גדולה. היחס להורים למשפחות, הוא דבר שהוא בלתי נסלח. חלק מתהליך האיחוי והריפוי הוא העלאת הדברים על השולחן והפסקת ההסתרה. השאלה היא האם ישנם כאלה שלא מוכנים להשתתף אילו שלא רוצים שהסיפור שלהם ייחשף".
"ציד אוביקטים נוחים"
אלי ליפשטיין, חוקר תולדות הפתולוגיה, אמר כי "החוק לא שינה את המציאות, הוא רק דרש חתימה של 3 רופאים ובפועל היו טפסים מוכנים מראש". עוד אמר כי במחקרו גילה שבעיני מערכת הבריאות, משפחות שנראות חלשות היו אוביקט נוח יותר. אנשים שנתפשו על-ידי הממסד כחלשים, שניתן לגרש אותם מבית החולים, אלו הם שקרו להם הדברים הנוראים יותר, הילדים והמשפחות נתפשו כאנשים שלא סופרים אותם בכלל. כאשר המשפחה הייתה חזקה ומודעת לזכויותיה אירעו פחות מקרים. הציד היה מתבצע כאשר המערכת סברה שזה יעבור לסדר היום".
ליפשטיין הוסיף ותיאר כי כל התינוקות עברו ניתוח לאחר המוות כאשר הנתיחות בוצעו בתנאים מחפירים מעל כיור וליד שירותים. במהלך הנתיחה הוצאו האיברים והוכנסו לצנצנות מזכוכית. גופותיהם של התינוקות, שגילם היה עד למספר שבועות היו נחשבות לפסולת ביולוגית כמו רקמות, וכאשר לא היה מקום בבית החולים היא הייתה נשלחת לקבורה מרוכזת.
בתגובה לדברים אלו, אמר ברודר כי קביעת דוח מבקר המדינה, שיותר מ-55 אחוז נותחו, מוכיחה כי לא מדובר רק בקבוצות מוחלשות - אלא בכל החברה.
ח"כ
אמיר אוחנה (ליכוד) ציטט מתוך פרוטוקול ועדת החקירה את מכתבה של ד"ר רוטנרברג לד"ר מן שנכתב בשנת 1950: "המצב שמצאתי בבי"ח ילדים ראש העין - רוב הילדים מתים רק משגיאות... רק עשרה ימים לאחר מכן מודיעים להורים. הילדים בשביל כל מיני סיבות מקבלים מספר שונה ולכן יש בלבול במתן הרפואות (התרופות)", ובהמשך אומרת על עמיתיה בבית החולים: "אבל איך זה נוח להם שכל אחד סוגר את עיניו ממה עושה השני, אפילו לא מבינים שהם הרוצחים של הילדים". אוחנה הביע את דעתו ואמר: "80 אחוז מתים רק מהזנחה מחוסר טיפול נכון. זה עולה לידי כוונה, עולה המילה רצח! ואת זה צריך לחקור.
ד"ר רפי שובלי מארגון אחים וקיימים הדגיש כי לא היה זה הלך רוח, אלא תופעה חמורה בה המערכת הרפואית ראתה את המזרחיים כשונים מבחינה גופנית ונפשית. המושגים שדובר עליהם בהקשר של המזרחי מתחום עולם החיות, והיות שהם לא בני אדם אפשר לעשות בהם ניסויים. עוד הביא עדויות מדברים אותם כתבו רופאים באותה התקופה: "המעברות הינן גן עדן למחקר כל העולם, זה יהיה מחדל לא לנצל את ההזדמנות הזו". בנוסף ציין כי רופאים בכירים מאותה התקופה מתריעים שהדגש עובר מטיפול למחקר, בתוך המולת המחקר נשכח הפציינט.
אין כפרה
הרב יעקב רוז'ה מהרבנות הראשית אמר כי "המצב של החוק הראשון גרם נזק שפוגע עד היום הזה. בגללו עד היום מסרב הציבור הדתי להעביר גופות אפילו לבדיקה חיצונית בשל החשש מהניתוח. נעשה למשפחות עוול, שהרי כל הניתוחים נעשו בניגוד להלכה ותוך פגיעה בכבוד המת. זו פגיעה הלכתית ומוסרית, ואין על כך כפרה עד היום הזה. המתים לא סולחים".
עו"ד רחל דותן מאחים וקיימים ציטטה מתוך פרוטוקול ועדת החקירה את מכתבה של ד"ר מן לפרופ' גלי, שם כתבה כי היה ידוע בדבר קיומה של קרן ליד המכון לבריאות בארה"ב שנתנה למכון מחקר בישראל סכום של 160 אלף לירות לממן מחקר של תפקוד לבבות של תימנים, לבחון למה והאם בתימן לא היו מחלות לב. לצורך כך נאספו ונותחו לאחר המוות 60 לבבות מגיל עובר ועד גיל מבוגר. ייתכן שהדבר מסביר מדוע הוסתרו הגוויות מהן הוצא הלב והם רוטשו. עו"ד מאיר ברודר מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות ציין כי במסגרת העדות בוועדת החקירה פרופ' גלי אישר שהיה מחקר כזה, ואף אמר כי בילדים או מבוגרים שבוצע בהם ניתוח לאחר המוות נבדקו גם העורקים. אך הוא הכחיש באופן חד-משמעי כי נלקחו ילדים ונהרגו לצורך ניתוח".
ח"כ יואב בן-צור (
ש"ס) אמר: "
כולנו בהלם וללא מילים. קשה להאמין שניצלו תמימות של עדות, ולקחו נשים ילדים ומבוגרים וביצעו בהם את הזוועות. פשוט דבר שאי-אפשר לעבור עליו לסדר היום. אומנם רוב האנשים כבר אינם, אך מדינת ישראל תצטרך לתת את הדעת על הדברים האלו".
ח"כ
ישראל אייכלר (
יהדות התורה) אמר כי הזיכרון הוא הדבר המחזיק את העם היהודי. וסיפר כי אביו שהיה בחברה-קדישא בשנות ה-60 זעק: "אני רואה גופות ללא איברים". "כולם אמרו לו שהוא משוגע, עד שפעם אחת הוא הוציא עין מזכוכית מגופה והביא אותה אל ח"כ פרוש לכנסת. רק לאחר הזעקה שקמה חוקק חוק האוסר ניתוחים גופות ללא הסכמה של המשפחה".
יו"ר הוועדה קורן סיכמה את הדיון והדגישה כי "המידע שהוצג בוועדה לא הומצא כעת. הכל נמצא בפרוטוקולים של הוועדות שחקרו בעבר את הפרשה. חקרו ולא עשו עם הממצאים דבר. הובהר לנו כי נעשו ניתוחים רבים על ילדים חיים ומתים, שנראה על פניו שהינם חסרי בסיס ולא היו נחוצים, לא לשם קביעת המוות ולא לשלומם של המטופלים. הממצאים המזעזעים אף הביאו את החוקר ליפשטיין למסקנה שההתייחסות הייתה נוראית, הילדים הפכו פסולת ביולוגית, ללא קבורה, ובטענה שלא היה מי שידרוש".
