בית המשפט העליון קובע לראשונה (יום ד', 19.7.17), בהרכב בן שבעה שופטים, את הכללים למזונות ילדים המצויים במשמורת משותפת של שני ההורים לאחר שהללו נפרדו.

השופט עוזי פוגלמן קובע, כי "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על-פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".

פוגלמן מתאר כך את המסגרת בה מדובר: "ילדיהם הקטינים שוהים אצל כל אחד מהם בחלקים שווים של השבוע. שכרם של שני ההורים זהה או קרוב לכך. על-פי הדין הקיים, חרף התנאים האמורים, הגבר מחויב להעביר לידי האישה תשלום מזונות חודשי קבוע בסכום לא מבוטל, אשר אינו מביא בחשבון את היקף ההוצאה שבה הוא נושא בעצמו עבור כלכלת הילדים עת הם שוהים עמו. כתוצאה מכך עלולים משאביו של הגבר להצטמצם עד כדי פגיעה ממשית ביכולתו לספק רמת חיים נאותה לילדיו ולו עצמו. על-רקע זה נטען, כי הדין הקיים אינו שוויוני ומביא לפגיעה בילדים ובאבותיהם" - והוא מקבל טענה זו.

מסקנתו המעשית של פוגלמן היא, כי "אפשרי כי במקרים של משמורת פיזית משותפת יופחת חיובו של האב בהשוואה למקובל כיום. אם ההורים שקולים מבחינה כלכלית, אפשרי גם שכל הורה ישא במזונותיו". לדבריו, "הדין הקיים – המחייב את האב בנשיאה בלעדית במזונות ההכרחיים – עלול להותיר את האב בלא המשאבים
הדרושים לו כדי להבטיח את רווחת הילד ואת טובתו עת הוא שוהה עימו, כמו גם ליצור קושי כלכלי ממשי עבור האב עצמו". בכך מאמץ פוגלמן את הטענות שהועלו בערעורים ואת עמדתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל מועצת הרבנות הראשית.

בשולי הדברים מעיר פוגלמן, כי "ייטיב המחוקק לעשות אם ייקבע הסדר חקיקתי שיסדיר סוגיה מורכבת זו – על כל היבטיה – באופן ממצה, מקיף ומפורט". השופטים אימצו גם את העקרונות הבאים, אותם ניסחה השופטת דפנה ברק-ארז:

• במשמורת משותפת ישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים, ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות).

• ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). באופן רגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכל לפי שיקול דעתו של בית המשפט למשפחה על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהיה זה אשר בית המשפט ימצא, כי שימש לפני הגירושין כמטפל העיקרי בילדים.

• ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שיקבע בית המשפט למשפחה.

• כל הורה ישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שבית המשפט יקדים ויבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות להם נזקקים הילדים.

בשני התיקים שהגיעו להכרעת העליון, קיבלו השופטים את הערעורים והורו לבתי המשפט למשפחה לקבוע בפועל את חלוקת המזונות על-פי העקרונות שהתוו. השופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות, יורם דנציגר, מני מזוז ונעם סולברג הסכימו עם פוגלמן וברק-ארז. את האבות המערערים ייצגו עוה"ד מאיה רוטנברג, זרח רוזנבלום ואמיר שי; את האימהות המשיבות ייצגו עוה"ד שלום כהן, אנה רובינזון (גורביץ') וזאב הבר; ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד רות גורדין.