בין ארוחת שחרית לקניות שבת נתקלתי בכניסתי לאינטרנט במאמרו של דן לחמן "
מטעם 7 / יצחק לאור", המצטט אחד משלושה שיריו של לאור הנקראים בפי משורר רדיקלי רגיש
שירים ממלחמת לבנון:
עכשיו בלילה הזה בתל אביב המפציצה אני קם
אל המטבח מעלה בו אור ואני שומע את התינוק
בוכה בבית ממול ואת קול אמו הטובה מרגיעה אותו
ואני מוותר על קולות המזמוז למטה ברחוב ועל השיעול
ועל הנחירה ועל שיחה בסלון המרחק, על נהמת
המנוע, על הרדיו החולף, ואני מנפה את הקולות
הללו, אפילו את נשימתך. אשאר רק צווחת
העוללים במערב בירות.
בימים אלו ועדה מטעם האו"ם חוקרת בז'נבה את טענות החמאס לפשעי מלחמה של צה"ל בעזה. בפני הוועדה הופיע אביו של גלעד שליט. נועם בדין משדרות שהגיע להעיד תוהה "
8 שנים ב-30 דקות" כיצד להציג 8 שנות ירי פצמ"רים וטילים ב-30 דקות. ד"ר סידרר, רופאה מאשקלון, סיפרה על פגיעת טיל במרפאה. אם ובתה התינוקת שהגיעו לטיפול נפצעו קשה. ד"ר סידרר נאלצה לעבור סדרת ניתוחים פלסטיים בפיה, כל שיניה הוחלפו. רסיס שחדר ליד עמוד השדרה לא הוצא בשל הסיכון.
יצחק לאור, משורר רדיקלי רגיש, מתקשה להירדם בתל אביב "המפציצה" מצווחת עוללים בבירות מבכי עוללים בעזה. ואני תוהה, מיהו המשורר הישראלי שיבכה על שתיקת עוללים באשקלון, נהריה ושדרות?
על הלם האב שאיבד עוללים ואישה בקיבוץ מצר?
על בכי ילד שאיבד אח ואחות בפיגוע שיגרה?
על כאבה של אם שהפך לשגרה,
למראה פני תינוקה השרוף?
על עלטת ליל עד, לילד שאיבד מאור עיניים במסעדה?
על הלם נערה למראה חברתה הקרועה בדולפינריום ביפו?
על בית הרוס מפגיעת קטיושה בקריית שמונה?
על שכחת סמיר קונטאר, גיבור ערבי מביירות,
שרוצץ בסלע גולגולת ילדה קטנה מנהריה?
אני תוהה, מדוע צווחת עוללים בביירות מהדהדת למשורר רדיקלי יותר מצווחת עוללים, מבכי אחים, משתיקת אב ואם, בקיבוץ, בפיצרייה בעיר. מהו הדבר שהופך צווחת עולל ערבי ליקר יותר מבכי העולל היהודי?
אני, דור שני לשואה, לא מבין, מעולם לא הבנתי ולעולם, כך נראה, לא אבין.
