"התרבות הדיונית בשנים האחרונות היא כזו שהשופט מאוד מתקשה לחיות בה. הוא נאלץ להילחם על כבודו. זה מוליך אותו לצאת משליטה, כי גם הוא בן אדם, והוא צריך להתאמץ מאמץ יתר כדי להישאר אוביקטיבי במקום בו יש פגיעה אישית בו ובמעמדו". כך אומר (15.3.18) נשיא בית משפט השלום בתל אביב,
אביחי דורון, במפגש במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין.
דורון קישר בין מצב זה לבין אופיו של מקצוע השפיטה. "מקצוע השיפוט הוא מקצוע בודד, ובתל אביב הבדידות הייתה מזהרת. לי היה חשוב שתהיה אווירה משפחתית, ולכן קבעתי שלא תהיה מחלקה של יותר מ-15 שופטים. הדרישה שלי מהסגנים היא שיהוו אבא ואימא של השופטים, שיקיימו איתם מפגשים אישיים, שיקיימו מפגשי מחלקה פעם בשבועיים עד פעם בחודש, יכניסו למידה מחלקתית משותפת.
"הם מינפו את זה למקומות שאפילו לא חלמתי עליהם. בכל מחלקה יש יום עיון מחלקתי פעם בשלושה חודשים. בישיבות מחלקה מעלים סוגיות מקצועיות ובעיות של התנהגות באולם. השופט מקבל טיפול אישי, ולשופטים יש בעיות בכל המנעד שאתם מכירים מכל מקום אחר - פלוס העובדה ששופט מקבל רישיון להיות סגן של אלוהים.
"שופט יכול להוציא ילד מבית הוריו ולשלוח אדם לשנות מאסר ארוכות, ומי שאינו מרגיש את המועקה הזאת - הוא שופט פחות טוב. הדיסטנס הוא כלי עבודה שמאפשר לך את החיץ הנדרש לקבל את ההחלטות האיומות עליהן דיברתי ולהישאר בחיים". לכן, אמר דורון, חשוב לשמור על התרבות הדיונית - ולא בשל רצונם של השופטים בכבוד לשם עצמו.
דורון הסביר כיצד מאורגן כיום בית משפט השלום בתל אביב, תוך התמחות ברורה של השופטים במחלקות השונות. "אנחנו מנסים לייצר יציר כלאיים מסוים, בלא לערבב פלילי באזרחי ובלא לערבב נזיקין ביתר תחומי האזרחי, אבל שופטי מחלקת הביטוח מקבלים באופן מדוד תיקים יותר גדולים לטיפולם. מתחילה איזושהי זליגה של תחומים, אבל היא מאוד מבוקרת ומושכלת.
"אין לנו שום כוונה ששופטים יעברו תחומים בהמשך", הדגיש. "אני כבר שלוש שנים אני כותב לוועדה לבחירת שופטים, שאני מבקש לא למנות לי שופטים בעלי אוריינטציה פלילית - גם אם המחיר הוא אי-מינוי שופטים בלבד. הסיבה היא שבמחלקות אזרחיות יושבים שופטים בעלי רקע פלילי מובהק, ואני רוצה להימנע מלחצים מבפנים. לצערי, לא מונו - ולא בצדק - שופטים מהמחלקה הפלילית שלנו לבית המשפט המחוזי, לעומת רבים ממחוז מרכז. זה יוצר איזושהי בעיה", אם יובאו שופטים פליליים נוספים מבחוץ בעוד שופטים מכהנים רוצים להתקדם.
על השיפוט בכללותו אמר דורון: "פעם התפיסה הייתה ששופט יכול לעשות הכל. היום התפיסה היא שצריך להכשיר את השופט, והדבר החשוב ביותר הוא האופן בו אתה קולט אותו. הסגנים שלי רצו שהשופט יישב למחרת ההשבעה. אמרתי להם: תארו לעצמכם שההשבעה הייתה נדחית בשלושה שבועות; מה הייתם עושים? זה בדיוק אותו הדבר. שופט לא יישב בעצמו בדיון עד שיעברו שלושה שבועות מיום שהוא מושבע.
"לכל שופט חדש יש חונך למשך שנתיים, ואני אומר להם: תשאלו את כל השאלות הכי דביליות. אני לא מכיר שאלות דביליות; אני מכיר מעשים דביליים כי לא שאלו שאלות. אני מקדש את האיזון בין עבודה למשפחה ואני מחייב אותם לצאת לשבתונים, כי כך אני מקבל מהם הרבה יותר".
בנוגע לפסיקה אמר דורון, כי בשאלה בין "אמת ויציב", הוא סבור כיום שיש חשיבות רבה ליציבות. "לא ייתכן שיבוא בן אדם לבית משפט ויקבל החלטות שונות על אותו סט של עובדות. אם תהיה יציבות, אנשים יידעו לכלכל את צעדיהם ואולי גם יפנו פחות לערכאות.
"אי-אפשר לכפות אחידות, אבל אפשר לדבר בעדה. לכן במסגרת ישיבות המחלקה מעלים נושאים ורואים מה חוכמת ההמונים של אותה מחלקה ביחס לתוצאות אפשריות במקרה נתון. זה המיצוע הכי פחות בעייתי שאפשר להגיע אליו. אסור שתהיה התוויית מדיניות שיפוטית; צריכה להיות, מאוד בעדינות, התוויה של מדיניות תהליכית בידי הנשיא והסגן".
