רשת שופרסל אינה נושאת באחריות להתנהגות גסה של מי שביצע עבורה משלוח לביתה של לקוחה, שכן השליח מועסק בידי חברה חיצונית - קובע הרשם הבכיר צחי אלמוג. הוא דחה את תביעתה של נילי חורי נגד הרשת, שהוגשה לאחר שהשליח איציק דיין - לטענתה - קילל אותה ואף התנהג כלפיה באלימות.

שופרסל הסבירה, כי השליח הוא עובד של חברת משה לוי משלוחים ולכן אין היא אחראית על התנהגותו. אלמוג מציין, כי חורי בחרה שלא לתבוע את החברה ואת דיין, למרות שניתנה לה האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן בעקבות הפרטים שמסרה שופרסל. לגופם של דברים אומר אלמוג, כי מאחר ששופרסל בחרה בצורה סבירה ובלתי רשלנית את חברת השליחויות - היא אינה אחראית להתנהלותם של החברה ועובדיה.

השופטת המחוזית ורדה פלאוט ביטלה פסק דין של השופטת אביבה טלמור, לאחר שמצאה שנפל בו פגם עובדתי מהותי. לאור זאת נקבע, כי על חברת הביטוח שומרה לפצות ב-17,000 שקל את פנחס שמיר ושי מתיסון על תאונה בה נפגע רכבו של שמיר בעת שמתיסון נהג בו, וכן לשלם הוצאות בסך 3,000 שקל.

שומרה סירבה לפצות על התאונה בטענה שמתיסון נהג ברכב ללא רישיון. טלמור קיבלה טענה זו, אך פלאוט קובעת שהייתה זו טעות משמעותית מצידה. בשל סכסוך בין מתיסון לבין גרושתו, קבעה רשמת ההוצאה לפועל שהוא לא יוכל להוציא או לחדש רשיון נהיגה. למרות שההוצל"פ רשאית גם למנוע החזקה של רישיון קיים, במקרה זה לא הוטלה מגבלה שכזאת. לכן, אומרת פלאוט, למתיסון היה רישיון בתוקף - ומכאן שאין יסוד לטענתה של שומרה.

פלאוט מציינת, כי לטלמור הוגשה תעודת עובד ציבור ולפיה על מתיסון נאסר להחזיק ברישיון - אך היה עליה לבדוק את ההחלטה המקורית של ההוצאה לפועל. "המדובר בעניין מהותי ביותר", היא מוסיפה. עוד היא אומרת, כי פסק דינה של טלמור התעלם מהמגמה בפסיקה שלא למנוע אוטומטית את הכיסוי הביטוחי בשל העדר רישיון, והוא מסתמך על תקנה שבוטלה לפני מתן פסק הדין.

חברת על-על סירבה בצורה בלתי סבירה להעלות שלושה נוסעים על טיסתה לבודפשט, בעקבות דין ודברים בין אחד מהם לבין אחד ממנהליה בנמל התעופה בן-גוריון - קבעה השופטת קרן מרגולין-פלדמן. היא קיבלה במלואה את תביעת הנוסעים - נוי צדק, רפאל צדק ואורנה צדק - והורתה לאל-על לפצות אותם ב-10,000 שקל.

המחלוקת התעוררה בשאלת המטען שיכלו בני המשפחה להביא איתם לטיסה, ואל-על טענה שהתנהגותה של אורנה צדק הביאה אותה לחשוש מפני "זעם אווירי" אשר יסכן את הנוסעים האחרים. אולם מרגולין-פלדמן לא קיבלה גרסה זו, בין היתר מתוך התרשמותה הישירה מעדותה של צדק ולנוכח העדר תימוכין לגרסתה של אל-על. לדבריה, גם הרישומים מזמן אמת אינם תומכים בגרסה זו. לאור כל זאת נקבע, כי בסירובה להטיס את בני המשפחה - פעלה אל-על בניגוד להוראות החוק.

אשם תורם בשיעור 100% של עו"ד יעקב חבר מנע ממנו פיצוי על הטלת עיקול מיותרת בידי עיריית חיפה. העירייה הטילה עיקול על חשבון הבנק של חבר בשל חוב של 26 שקל בעקבות דוח חניה והסיפור הסתבך למחלוקות של שנה תמימה בטרם תבע ממנה חבר 20,000 שקל בטענה לנזקים שגרמה לו רשלנותה.

השופטת מריה פיקוס-בוגדאנוב אומרת, כי העיקול הוטל כדין משום שאכן היה חוב של חבר, אך העירייה הייתה צריכה להפעיל שיקול דעת בטרם הפעלת אמצעי קיצוני שכזה בשל חוב כה פעוט. אולם חבר הגיש את תביעתו בעילה של גרימת נזק - ולא הוכיח את הנזק שנגרם לו. אין ספק שהתנהגותה של העירייה גרמה לו מפח נפש וטרחה מיותרים - אלא שכאן נכנס לתמונה האשם התורם.

חבר ישב בחיבוק ידיים, לא פעל לשלם את החוב ואף נמנע מלשלמו תחת מחאה ולאחר מכן לדרוש את השבתו (שכן לשיטתו החוב לא היה קיים). לדברי פיקוס-בוגדאנוב, היא הייתה מעניקה לו פיצוי של 1,500 שקל - אך האשם התורם שלו כה גדול, בין היתר לנוכח העובדה שהפר החלטה של בית המשפט, ולכן לא יקבל פיצוי כלשהו.

חברת אלקטריק סטורם תחזיר לערן רוזנצויג 1,645 שקל והוא יחזיר לה את הקורקינט החשמלי שרכש ממנה, לאחר שהתגלו בו תקלות. השופטת נאוה ברוורמן לא קיבלה את טענת החברה, לפיה הסבירה לרוזנצויג שמדובר בכלי בעל סוללה נחותה; היה עליה לכל הפחות להחליף את הסוללה כאשר רוזנצויג פנה אליה, ומשלא עשתה זאת - זכותו לבטל את העסקה. החברה גם תשלם הוצאות בסך 750 שקל; ברוורמן דחתה את תביעתו של רוזנצויג לפיצויים נוספים בסך 6,000 שקל.

חברת הבנייה נתנאל גרופ תפצה את אלון מנצור ב-14,025 שקל על איחור של 3.5 חודשים במסירת הדירה שרכש ממנה בחולון. השופט רמי חיימוביץ דחה את טענת החברה, ולפיה שינויים שביקש מנצור לבצע בדירה הם שגרמו לאיחור. במקביל נדחתה טענתו של מנצור ולפיה האיחור היה גדול יותר, וכן נדחתה טענתו כאילו הבסיס לפיצוי צריך היה להיות גבוה יותר. נתנאל גרופ חויבה גם בתשלום הוצאות בסך 1,000 שקל.

חברת הביטוח הראל תפצה את יובל בר-עוז ב-2,000 שקל בשל דרישה שגויה ששלחה אליו, לתשלום נזק של 16,000 שקל שנגרם בתאונת דרכים. בר-עוז תבע פיצוי של 30,000 שקל, לאחר שהראל הציעה לו רק שובר לארוחת בוקר זוגית; הרשמת הבכירה טלי מירום קבעה ששני הסכומים היו בלתי ראויים.

הראל דרשה מבר-עוז להעביר את התשלום בתוך 14 יום, ורק בדיעבד התברר שנפלה טעות ושהרכב המעורב היה ציוד הנדסי כבד, בעוד בבעלותו של בר-עוז מכונית רגילה. מירום אומרת, כי בדיקה פשוטה מצד הראל הייתה מונעת מראש את הטעות, וכי אין ספק שבר-עוז עבר עשרה ימים של מתח עד שהדרישה בוטלה. העובדה שמשרדי הראל היו סגורים לרגל חג הפסח, אינה עילה להקלה עם החברה - שכן היא עצמה דרשה כאמור תשלום כמעט מיידי. מאידך-גיסא, לזכותה יש לומר שהיא תיקנה את הטעות במהירות רבה כאשר קיבלה את פנייתו של בר-עוז לאחר החופשה.

מירום אומרת, כי בר-עוז לא הוכיח שמצבו הרפואי הוא תוצאה של רשלנות הראל, אם כי גם לא היה מקום לטענתה של הראל כאילו הוא משתמש במצב זה כדי להוציא ממנה פיצוי. כאמור, מירום פסקה פיצוי של 2,000 שקל וכן הוצאות בסך 500 שקל.

חברת הוט תחזיר לאריק נעים 9,300 שקל, לאחר שהעלתה את מחיר חבילת הטריפל שרכש ממנה מ-120 שקל לחודש ל-359 שקל לחודש - וזאת בלא שהדבר הובהר בחוזה עליו חתם נעים. הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי אומרת, כי החוזה קבע שהמחיר יהיה 120 שקל לחודש ללא הגבלת זמן, ואין מקום לפרשנותה של הוט כאילו המחיר הוגבל רק לחלק מן השירות. נעים אומנם שילם במשך שלוש שנים ורק אז תבע, אך הוט הפרה את החוזה ולכן חייבת להחזיר את ההפרש. היא גם תשלם פיצוי והוצאות בסך 3,800 שקל.