דומה שאין אדם סביר הקורא את כתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, שאינו תמה מדוע לא מיוחסת לנאשם עבירה של קבלת שוחד. תמיהה זו איננה מפני שידועות לנו עובדות נוספות על הנטען בכתב האישום. התמיהה באה מפני שעל בסיס העובדות הנטענות בו יכול כל אדם סביר להסיק כי ראש הממשלה לשעבר קיבל שוחד (לפחות במתן שירותים משפטיים וכן שירותי ניהול קופה פרטית) משותפו לשעבר ואיש אמונו, עו"ד
אורי מסר, ובתמורה פעל במסגרת סמכותו כשר לטובת לקוחותיו של מסר. יודגש כי לאולמרט עומדת חזקת החפות והדיון כאן מתנהל אך ורק על בסיס העובדות הנטענות בכתב האישום.
ממילא עולה תמיהה נוספת והיא - מדוע לא הועמד עו"ד אורי מסר עצמו לדין. ניתן היה להבין הימנעות זו לו היה עו"ד מסר זוכה למעמד של עד מדינה תמורת עדותו נגד ראש הממשלה. לו הייתה עסקה כזו מתבצעת היא הייתה עומדת במבחן הביקורת, מאחר שאשתו של עו"ד אורי מסר, עו"ד דידי לחמן-מסר, הייתה בתקופה הרלוונטית המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ועל-פי פרסומים גם חברתו הקרובה ובוודאי מכירה היטב ואישית את מקבלי ההחלטות בפרשה. אם למשל עו"ד מסר מסר את כל המידע מבלי לדרוש חסינות, לא היה כל צורך בעסקת טיעון והייתה חובה להעמידו לדין.
כמובן, יש לזכור שמי שזכה למעמד עד מדינה חסין מהליך פלילי, אולם אינו חסין מהליכים אחרים ובין היתר ייתכן מאוד שרישיונו כעו"ד היה נשלל. עסקת טיעון הייתה מסמנת את עו"ד מסר כעבריין והייתה יכולה להיות לה השלכה על יכולתו להמשיך בעיסוקיו כעו"ד וגם על מעמדו החברתי והאישי. בפועל, זכה מסר בטוב שבכל העולמות האפשריים. מאחר שלא מיוחסת עבירת שוחד ומאחר שהוא אינו איש ציבור, הוא זכאי בהחלט להמשיך לטעון שהוא עצמו לא ביצע כל עבירה ולהמשיך בחייו כרגיל, מלבד קלקול היחסים הבלתי נמנע עם אהוד אולמרט.
התמיהה מתגברת כאשר אנו מכירים את השגרה בפרקליטות לפיה בשלב ראשון מעמידים לדין על העבירה החמורה ביותר האפשרית וזאת על-מנת להותיר לבית המשפט את ההכרעה הסופית וכן ובמיוחד על-מנת לאפשר מו"מ על עסקת טיעון מעמדת מיקוח נוחה. במילים אחרות, גם אם אין היועץ המשפטי משוכנע שיוכל להשיג הרשעה בעבירת שוחד, היה עליו לטעון אותה בכתב האישום, זאת על-פי נוהג ידוע ומוכר בפרקליטות. העובדה שלא עשה כן מחזקת את החשד שהדבר נובע מהקשרים המיוחדים שיש למקבלי ההחלטות עם רעייתו של אורי מסר ואולי גם, בנסיבות חברתיות, עם עו"ד מסר עצמו.
היועץ המשפטי ופרקליט המדינה בחרו ללכת בדרך משונה מאוד, הם לא הצהירו עדיין אם בכוונתם להעמיד את עו"ד מסר לדין, אך השמטת עבירת השוחד מכתב האישום מפחיתה מאוד את ההסתברות לכך, ונראה כי אי-קבלת מחויבות פומבית בנושא לא באה אלא על-מנת להשתיק ביקורת אפשרית.
כאן חובה לומר את הדברים בצורה גלויה וחריפה:
העובדות שפורטו, והידועות ברבים, מעלות חשד נגד היועץ המשפטי ופרקליט המדינה - חשד לפיו ניצלו הם את מעמדם בראשות פירמידת מקבלי ההחלטות בתביעה על-מנת לרקוח עסקת טיעון חשאית עם עו"ד מסר, עסקה שבחרו לא לגלות כמתחייב לציבור ולבית המשפט, ועל-מנת להיחלץ מביקורת אפשרית. עסקה זו אינה מיטיבה רק עם מי שחשוד בעבירה, אלא, גם עם בני משפחתו. במילים פשוטות, כרגע אין מנוס מחשד מסוים כי מקבלי ההחלטות בפרשה זו עברו בעצמם עבירה של הפרת אמונים.
רצוי מאוד שהיועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה יתייצבו בפני הציבור, כפי שעשו לא אחת בעבר, ויסבירו את נימוקיהם לכך שנגד אהוד אולמרט לא הוגש כתב אישום בגין עבירת שוחד ואת הסיבות להימנעותם מהעמדת עו"ד אורי מסר לדין. במישור הציבורי אין עומדת להם חזקת החפות ועליהם לתרץ היטב את מעשיהם והחלטותיהם.
